הנדידה הגדולה – ההצגה הטובה ביותר בעולם

מישורי הסוואנה האדירים, המשתרעים משמורת הסרנגטי שבצפון טנזניה ועד לשמורת המסאי מארה שבדרום קניה, מהווים את בית הגידול הגדול והעשיר ביותר בעולם לבעלי חיים. באזורים אלה מתרחשת מדי שנה אחת מתופעות הטבע המרשימות ביותר בעולם: תופעת “הנדידה הגדולה”. הכנו עבורכם סקירה קצרה על התופעה המושכת אלפי תיירים מדי שנה לצפון טנזניה בכלל ולסרנגטי בפרט. קריאה מהנה!

מדובר ללא ספק בהצגה הטובה ביותר על פני כדור הארץ, פלא טבעי שלא דומה לשום דבר אחר ולא פחות מחוויה משנת חיים. האדמה רועדת תחת צעדיהם של מיליוני הגנו, הזברות והאנטילופות הממלאות את המישורים בעקבות הגשם במאבק ההישרדות השנתי, הידוע גם בשם “הנדידה הגדולה בעולם”.

ישנם מעט חוויות שמשתוות לצפייה בלמעלה ממיליון גנו, מאות אלפי אימפלות וזברות – ובעקבותיהם הטורפים האימתניים – אשר יוצאים למסע מעגלי באורך 1,000 ק”מ במרחבים הבתוליים של המסאי מארה והסרנגטי, בחיפושם אחר אוכל ומים.  בעלי החיים שכילו את מלאי העשב הירוק שבשמורת הסרנגטי חוצים את הנהר בדרכם אל עבר אזורי העשב הירוק שבקניה. להקות גדולות של תנינים צופים בעדרים שחוצים את הנהר, וממתנים לרגע המתאים להתחיל בצייד.

אז על מה בעצם כולם מדברים?

הנדידה הגדולה היא תנועת העדרים הגדולה ביותר על גבי הפלנטה שלנו. למעשה, עם למעלה מ-1,000 בעלי חיים בכל קילומטר רבוע, את הנדידה הזו ניתן לראות אפילו מהחלל (!)
המספרים לא יאומנו – למעלה ממיליון גנו ומאות אלפי זברות, יחד עם אנטילופות ממינים שונים, נעים במסלול מעגלי ידוע מראש במרחב המערכת האקולוגית של סרנגטי – מארה בחיפוש אחר עשב ירוק ראוי למאכל ומים להרוות את צימאונם.

מונחים על-ידי יצר הישרדותי בלבד, כל גנו יעבור במסעו בין 800-1,000 קילומטרים, במהלכו יארבו לו טורפים רבים, ביניהם אריות, נמרים, צ’יטות, צבועים ותנינים, אשר יבטיחו את קיומה של הנוסחה הבולטת ביותר בטבע, בה רק החזק שורד.

נראה כי המניע העיקרי לתחילת תנועת העדרים הוא הגשם, אשר אותו יודעים הגנו, הזברות ויתר הפרסתנים לזהות גם ממרחק של למעלה מ-50 קילומטרים, אם זה בזכות ריח הגשם או זיהוי של רעמים וברקים באופק. המסע לוקח את בעלי החיים הנודדים מאזור השימור נגורונגורו (אך לא דרך המכתש עצמו) הממוקם בדרום הסרנגטי שבטנזניה, דרך שמורת הסרנגטי ועד לחציית הנהר אל עבר שמורת המסאי-מארה שבקניה, ואז חוזר חלילה. מסע זה מלא בסכנה האורבת מכל פינה – גורי הפרסתנים הצעירים נחטפים על-ידי הטורפים, אלו שלא יצליחו לנוע במהירות מספקת יתפסו על-ידי האריות הגאים, וגם התנינים מחכים בשקיקה בנהרות לאלו שעייפים ומותשים מדי בשביל לחצותו בזריזות.

מתי והיכן ניתן לצפות בנדידה הגדולה?

כאמור, תנועת הגנו, הזברות והאימפלות מתרחשת בצורה מעגלית במרחבי הסוואנה האינסופיים, במסלול יחסית קבוע אך בלתי צפוי לחלוטין. מדי שנה, בעלי החיים הללו נעים בין שמורות הסרנגטי והמסאי מארה במסע הישרדות אינסטינקטיבי, שבו הם רודפים אחר גשם, עשב ומים – והרבה לפני שהאדם אפילו מבחין בענני הסערה.
המסלול אמנם מעגלי ומוכר היטב על ידי מדריכי הספארי, אך קצב התקדמות העדרים, מיקומם המדויק והעיתוי המדויק של הרגעים הגדולים – משתנים משנה לשנה בהתאם לגשמים, טמפרטורות, ועצמת עונות היובש והגשם שקדמו לנדידה.

לכן, בכל עונה בשנה ניתן לצפות בנדידה – אבל באזורים שונים של המרחב העצום. יש שמטיילים בינואר ורואים מאות עגלים נולדים, יש שפוגשים את הגנו בעיצומה של חציית נהר המארה ביולי, ויש מי שחווים את החזרה הדרמטית דרומה באוקטובר. אבל – ויש אבל גדול – לא כל מי שמגיע רואה את הדרמה בעיצומה.

העצה שלנו פשוטה אך קריטית: אם ברצונכם לצפות בתופעה ולא להתאכזב מהגעה לאזור הלא נכון בזמן הלא נכון, נמליץ להתייעץ עם מומחה מקומי, כזה שמחובר ברמה יומית למה שקורה בשטח, שמקבל עדכונים ממדריכים בכל אזור, ושיוכל להתאים לכם את המסלול, המיקום והתזמון המושלמים – לפי מצב העדרים בפועל ולא לפי תחזית משוערת.

ולמרות כל זאת, כדי שיהיה לכם מושג כללי מתי ואיפה מתרחשת “ההצגה הגדולה בעולם”, אספנו עבורכם סקירה קצרה של התקופות המומלצות ביותר לצפייה, הכוללת את רגעי השיא של הנדידה – מהעגלים הרכים בדרום, דרך התנינים המזנקים בנהרות הצפון, ועד למפגש המחודש של העדרים עם העשב לאחר הגשמים.

התחנה הראשונה במסע – חציית נהר הגרומטי

הנדידה הגדולה יוצאת לדרך מדי שנה באביב האפריקאי, בין חודשי אפריל למאי, כאשר עדרים עצומים של גנו, זברות, אימפלות ואנטילופות נוספות מתקבצים בדרום־מערב שמורת הסרנגטי, לאחר עונת ההמלטות.
זהו רגע מכונן במעגל חייהם: מאות אלפי פרטים, רבים מהם עגלים צעירים שעד לא מזמן בקושי למדו ללכת, נעים באיטיות אך בנחישות צפונה, בעקבות סימני הגשם, ניחוחות העשב הטרי ורחשי הרוח שמרמזים על מקורות מים במרחק.
בדרכם צפונה הם נתקלים באחת התחנות המסוכנות ביותר במסע: נהר הגרומטי, נהר שוצף ומתפתל החוצה את מישורי הסרנגטי, ומאכלס בתוכו מאות תניני מים מתוקים מהגדולים באפריקה. במשך חודשים ארוכים, התנינים הללו ממתינים בסבלנות במים הבוציים, ללא מקור מזון משמעותי – עד שמגיע הרגע הזה.

ברגע אחד מתמלא האופק בענן אבק אדמדם, שעטת הפרסות מתחזקת, ומאות אלפי בעלי החיים מגיחים בדהרה לעבר הנהר. זהו רגע ההכרעה – הגנו, הזברות והאנטילופות הצעירים והחלשים יותר מהססים לרגע, אך לחץ העדר מאחור דוחף אותם פנימה. קולות השכשוך במים מתערבבים בזעקות בהלה, כשגל אחרי גל של פרסתנים קופצים לנהר, במטרה להגיע אל הגדה השנייה בשלום.

אבל הגרומטי אינו רחמן. התנינים, שגופם העצום חבוי כמעט לחלוטין מתחת לפני המים, מזהים את הרגע המדויק בו אחד הגורים מתעכב – ואז תוקפים בברוטליות. עשרות ואף מאות פרטים לא יצליחו להשלים את החצייה – זוהי דרכו של הטבע, ברוטלית ובלתי מתפשרת, שבה ההישרדות שייכת לחזק ולמהיר בלבד.

הפרטים ששרדו את המסע הקצר אך הקטלני ממשיכים כעת לעבר צפון הסרנגטי, כשהם מותירים מאחוריהם את זירת המוות בגרומטי. אך המסע הרחק מלהיות בטוח – כעת הם נכנסים לליבו של שטח פתוח, חשוף, המאוכלס על ידי חלק מהטורפים היבשתיים המסוכנים ביותר בסוואנה: אריות חזקים שממתינים בצידי העשב הגבוה, ברדלסים שמסתערים במהירות אדירה על גורים איטיים, נמרים שטורפים ממארב, וצבועים נבונים הפועלים בקבוצות מתואמות.

חציית נהר הגרומטי מסמלת את המעבר משלב ההמלטות וההכנה בדרום – לשלב ההתמודדות הפיזית וההישרדות האכזרית של המסע צפונה. זהו רק קצה הקרחון של הדרמה האדירה שנקראת הנדידה הגדולה – הצגה שבה כל סצנה מרגשת, אכזרית, מרתקת – ובלתי צפויה.

הדרמה הגדולה: חציית נהר המארה

בתום מסע מפרך על פני הרמות הגבוהות של צפון הסרנגטי, מגיעים העדרים אל אחת התחנות הדרמטיות והמסוכנות ביותר במסע חייהם: גדת נהר המארה – גבול בלתי רשמי אך ברור בין הסרנגטי שבטנזניה ל־שמורת המסאי מארה שבקניה.
מהעבר השני של הנהר מחכה להם הגמול: מרחבי עשב ירוק, רך ועסיסי, אשר מושכים את העדרים בדיוק ברגע שבו הם מותשים, רעבים ומיובשים מהמסע הארוך.

אולם בין העדרים לבין המרעה הנחשק מפריד נהר רחב, עמוק ומסוכן, שבו שוכנים אחדים מהתנינים האימתניים ביותר במזרח אפריקה.
התנינים הללו לא אוכלים כמעט כל השנה – הם שורדים על מאגרים בגופם, ורק כעת, ביולי–ספטמבר, כאשר נהרות הצפון מתמלאים בעדרים שועטים, הם מקבלים את ההזדמנות לחגוג – תרתי משמע.

חציית נהר המארה הפכה עם השנים לאחת מנקודות השיא המזוהות ביותר עם הספארי האפריקאי. זו לא עוד אפיזודה במסע – אלא סצנה קולנועית של ממש.
על שפת הנהר מתקבצים אלפי גנו וזברות – כולם מהססים. הריח באוויר כבד, המתח מורגש בכל תזוזה. לפתע, פרטי העדר הקדמיים קופצים פנימה – ואחריהם כל היתר, בשעטה מתואמת ואינסטינקטיבית.

המים סוערים. הבוץ מיתמר. הגופות נערמות. התנינים מזנקים מתוך המים, תופסים את האיטיים או הקטנים ביותר. אחרים טובעים כתוצאה מדחיפה או עומס. חלקם נסחפים. אך הרוב – מצליחים להגיע לגדה השנייה. רגעי מוות וחיים משתרגים זה בזה, לנגד עיניהם המשתאות של מטיילים מכל העולם, שבאו במיוחד כדי לראות את אחד ממופעי הטבע העוצמתיים והכנים ביותר שקיימים. מי ששרד את הנהר זוכה בפרס זמני: שדות עשב ירוק שופע, שמשתרעים על פני שמורת המסאי מארה. כאן, למשך מספר שבועות, העדרים נהנים ממנוחה, אכילה, ושיקום.
אך גם כאן – הסכנה לא נגמרת. טורפים קנייתים כמו אריות המסאי, נמרים מקומיים והצבועים המיומנים, מנצלים את העובדה שהעדרים מותשים מהחצייה – ופותחים בגל ציד נוסף.
עם בוא הסתיו והגשמים הראשונים בחודשים אוקטובר–נובמבר, העדרים מתחילים לחזור דרומה, הפעם בדרכם אל עבר שמורת הסרנגטי.
שם, לאחר מסע ארוך של כ-1,000 קילומטרים, יתחיל הפרק הבא של מעגל החיים – עונת ההמלטות. בחודשים פברואר–מרץ, בדרום הסרנגטי, יתחילו להיוולד רבבות של עגלים חדשים – שימשיכו את המסע שוב, בשנה הבאה. 

מטיילים אשר זכו לחזות מקרוב בחציית נהר המארה, לא שוכחים זאת לעולם.
זו אינה רק סצנה טבעית – אלא סיפור על הישרדות, אומץ, פחד, תקווה והתחדשות.
חציית נהר המארה היא לא רק הדרמה הגדולה של הנדידה – היא הרגע שבו הטבע חושף את פניו האמיתיים, ללא פילטרים וללא רחמים, ומזכיר לנו עד כמה החיים בטבע פראיים, עוצמתיים – וגם מרהיבים.

השיבה לטנזניה ומעגל החיים בשיא תפארתו

לאחר שחצו את נהר המארה וחוו את אחד הרגעים הדרמטיים ביותר בטבע, ממשיכים בעלי החיים – אלו ששרדו את הדרך – אל תוך ליבה של שמורת המסאי מארה שבקניה. שם, במשך כחודשיים-שלושה (ספטמבר–אוקטובר), הם מתפזרים במרחבים הפתוחים, ניזונים מהעשב הרענן, מחדשים כוחות ומאפשרים לגורים ששרדו לצבור כוח לקראת הדרך חזרה. זוהי תקופה של רגיעה יחסית בנדידה, אך עדיין מלאה באתגרים, שכן טורפים מקומיים ממשיכים להכות ולנצל את עייפותם של העדרים.

אך הרגיעה הזו זמנית בלבד. בסביבות אוקטובר–נובמבר, עם בואם של הגשמים הראשונים בדרום טנזניה, מתחיל שלב חדש במסע: השיבה אל הסוואנות הפורחות של שמורת הסרנגטי ואזור השימור נגורונגורו. בעלי החיים, שמזהים את תנועת העננים, ריחות הרוח ולחות הקרקע, יוצאים שוב למסע דרומה – הפוך מזה שעברו בקיץ, אך לא פחות מאתגר. שוב הם מתמודדים עם יובש חלקי, טורפים בדרכים, צמיגות הקרקע, מחלות ומעברים בין אזורי מרעה משתנים.

הנדידה אינה רק סיבוב מעגלי – היא מחזור חיים שלם. עם שובם לדרום הסרנגטי בחודשים דצמבר–ינואר, נכנסים העדרים לשלב הרך והעדין ביותר של כל השנה – עונת ההמלטות, שמתרחשת בשיאה בין פברואר למרץ.

במהלך תקופה קצרה ומרוכזת זו, מיליוני נקבות גנו מביאות לעולם את הדור הבא של הנודדים – בקצב בלתי נתפס של כ־6,000 המלטות ביום. בסך הכול, נולדים למעלה מ־200,000 עגלים צעירים בפרק זמן של פחות מחודש.

זהו מחזה עוצר נשימה – שטחים שלמים מתמלאים בגורים רכים שזה עתה נעמדו על רגליהם, לומדים ללכת ולינוק – וכל זאת תחת איום מתמיד של טורפים שצופים מהצד, מוכנים לכל הזדמנות.

עבור הצופים והמטיילים, זהו אולי השלב הפחות מוכר – אך לא פחות מרגש – של הנדידה. זוהי הזדמנות נדירה לחוות מקרוב את רגעי ההתחדשות, כשהטבע עוצר לרגע את קצב המרדף ומפנה מקום לרוך, להולדה ולפוטנציאל חדש. כל עגל קטן שיתייצב על רגליו, יזכה – אולי – לשרוד את המסע הגדול הבא.

כך מתגלם במלואו מעגל החיים של הסוואנה: מהלידה, דרך המסע, החצייה, הסכנה, השפע – ועד ללידה מחדש.
כל שנה, אותו מסלול – אך כל פעם, סיפור שונה, מזג אוויר שונה, סכנות אחרות, וניסים אחרים.

רוצים לצאת מהנשיונל ג’יאוגרפיק  היישר אל הסוואנות האינסופיות ולצפות בשידור חי ומשורה ראשונה בהצגה הטובה ביותר שיש לטבע להציע?
לחצו כאן לפרטים נוספים על טיול מאורגן לטנזניה |  טיול לטנזניה | טיסות ישירות לטנזניה

צוות המומחים שלנו ישמח לעמוד לרשותכם בטלפון 03-9799923