חיות בספארי – פרסתנים

גולת הכותרת בטיול ספארי היא ללא ספק המפגש עם החיות הרבות השוכנות בשמורות ובאתרי השימור הרבים. כדי שתדעו על מה אתם מסתכלים, הכנו עבורכם סקירה קצרה על בעלי החיים הפראיים שקוראים לטנזניה “בית” – הכירו את הפרסתנים.

גנו (ניומבו, Wildbeest/Ganu)
גנו, אשר קיבל את שמו בזכות הקולות אותם הוא מפיק ונשמעים כמילה “גנו”, הוא אחד מבעלי החיים הנפוצים ביותר באפריקה, ותוחלת חייו היא למעלה מ-20 שנים. מזונםהעיקרי של הגנו הוא העשב, אשר בעקבותיו הם יוצאים פעמיים בשנה למסע אשר קיבל את הכינוי “הנדידה הגדולה בעולם”, במהלכו למעלה ממיליון פרטים נודדים בין אזור השימור נגורונגורו ושמורת הסרנגטי שבטנזניה לשמורת מסאי מארה שבקניה.

עובדה מפתיעה: כל עגל גנו מסוגל לעמוד וללכת תוך 3–7 דקות בלבד מרגע הלידה – הישרדותו תלויה בכך, שכן הלהקה אינה עוצרת להמתין.

זברה (פונדה מיליה, Zebra)
נפוצה בעיקר בסוואנות של אפריקה, שם היא רועה בעדרים בני עשרות פרטים הנשלטים לרוב על-ידי זכר דומיננטי. אם תשימו לב טוב-טוב תוכלו להבחין כי אין זברה אחת דומה לשנייה, והפספוס המיוחד הוא מעין טביעת אצבע שאף עוזרת לסייח הזברה לזהות את אימו בקלות בין שלל הזברות.

עובדה מפתיעה: פסי הזברה לא נועדו רק להסוואה – הם גם יוצרים אפקט חזותי שמבלבל חרקים עוקצים כמו זבובי הצה-צה, ולכן משמשים הגנה מפני מחלות.

אימפלה (סוואיה פאלה, Impala)
אימפלה היא אנטילופה אפריקאית המאופיינת בצבעי חום-אדמדם ברוב חלקי גופה, כאשר קו שחור משורטט על גבה התחתון ובחלק האחורי של הירכיים, ואזור העיניים, האוזניים, הלחיים והבטן בצבע לבן. הזכרים מתפארים בקרניים ארוכות המגיעות לעיתים לאורך של 90 סנטימטרים.

עובדה מפתיעה: כאשר אימפלות נבהלות, הן מסוגלות לזנק לגובה של כ-3 מטרים ולמרחק של עד 10 מטרים – קפיצה שמטרתה בלבול טורפים ולא רק בריחה.

אנטילופת סבך (Cameroon Bushbuck)
אנטילופת הסבך משתייכת לתת משפחת הצבאיים, מרביתם קטנים יחסית לקרובי משפחתם והם חיים בקבוצות קטנות או כיחידיים באזורים ההרריים, היערות הטרופיים והסוואנות הנרחבות באפריקה. אנטילופת הסבך מתהדרת בפרווה חומה, כאשר נקודות ופסים לבנים מעטרים אותה. ניתן לצפות בבעל חיים זה בכל שעות היממה, חוץ מאשר באזורים המיושבים יותר, שם האנטילופה הזו פעילה רק בשעות הלילה.

עובדה מפתיעה: בניגוד לרוב האנטילופות – זכרים ונקבות של אנטילופת סבך לא חיים בעדרים קבועים, ולעיתים אף מפתחים טריטוריות נפרדות זו מזו.

דיק-דיק (Dik-Dik)
אנטילופה קטנה במיוחד היא זו בעלת השם החמוד דיק-דיק, אשר בבגרותה מגיעה לגובה הנע בין 30-40 סנטימטרים בלבד, אורך הנע בין 50-70 סנטימטרים ומשקל זעום הנע בין 3-5 קילוגרמים. הזכרים מתהדרים בקרניים קטנות והם מעט גדולים יותר מהנקבות. אם לפתע תשמעו את הדיק-דיק מפיק צליל שריקה, דעו כי כנראה משהו הבהיל את החיה הקטנה.

עובדה מפתיעה: דיק-דיקים חיים בזוגות מונוגמיים לכל החיים – ואם אחד מבני הזוג מת, השני לרוב לא מחפש בן זוג חדש.

בובאל קוקה (Coke’s Hartebeest)
בובאל קוקה היא אנטילופה המשתייכת לאחד מששת תת המינים של הבובאל האיילי ממשפחת הפריים. הבובאל קוקה מזכירה במראה קצת את הגנו וניתן למצוא אותה במישורי העשב והאזורים המיוערים בטנזניה ובקניה, לרוב בעדרים גדולים המונים בין 20-300 פרטים. ניתן לזהות את הבובאל קוקה לפי פניהם המאורכות, קרניים גדולות המתעקלות בצורות שונות – צורת סוגריים, צורת U וצורת ירח, והגב הנטוי כלפי מטה.

עובדה מפתיעה: לבובאל קוקה יש מבנה ראש משונה – זווית המצח והעיניים שלו כה תלולה, שהיא מאפשרת לו להתבונן לפנים מבלי להרים את הראש מהרעיה.

קודו בכיר (טנדלה מקובווה, Greater Kudu)
הקודו הבכיר נחשב לאחד האנטילופות הגדולות ביותר שקיימות. הקודו הבכיר הוא אחד משני זנים העונים לשם קודו, כאשר השני הוא הקודו הזוטר. גופו של הקודו צר ורגליו ארוכות, צבע פרוותם נע בין חום אפרפר לחום אדמדם ומעוטר לרוחבו ב-4 עד 12 פסים לבנים, לזכרים יש זקנקן וקרניים מרשימות המתפתלות כלפי מעלה. ניתן לצפות בקודו במזרח ודרום יבשת אפריקה.

עובדה מפתיעה: אף על פי שהוא גדול ממדים – הקודו הבכיר ניחן ביכולת זינוק מרשימה, והוא יכול לקפוץ מעל מכשולים בגובה 2.5 מטרים.

ראם (צ’ורואה, Oryx)
הראם הוא אנטילופה גדולה המשתייך לתת משפחת הראמים, ומינים שונים שלו ניתן לראות באפריקה ובחצי האי ערב (ואפילו בישראל). לראם ולעם היהודי קשר מיוחד, שכן הוא מצוין בתנ”ך כ-8 פעמים ואף משמש כסמלו של שבט אפרים. משקלו של הראם נע בין 70-300 קילוגרמים, הוא חי בעדרים גדולים המונים מאות פרטים ומתפארים ביכולת לשרוד תקופות ארוכות ללא מים.

עובדה מפתיעה: הראם מסוגל להעלות את טמפרטורת גופו עד כ-46 מעלות צלזיוס כדי לא להזיע – מה שמונע איבוד נוזלים יקר במדבר.

טופי (Topi)
טופי הוא אנטילופה גדולה המשתייכת לתת משפחת הבובאלים, ומזכירה במראה את הבובאל קוקה, קרוב משפחתה. את הטופי ניתן למצוא בעדרים גדולים בסוואנות הנרחבות של מזרח אפריקה, והוא נחשב לאחת האנטילופות המהירות ביותר ביבשת, עם יכולת לרוץ במהירות של עד 80 קמ”ש, דבר לא פשוט לאנטילופה הגדולה, אשר משקלה נע בין 70-160 קילוגרמים.

עובדה מפתיעה: זכרים של טופי נוהגים לעמוד על תלוליות נמוכות ולשחרר קריאות התרעה – גם כדי להגן על העדר, וגם כדי להרשים נקבות.

קאנה מצויה (פופו, Eland)
הקאנה המצויה, המכונה גם אילנד, הוא האנטילופה השנייה בגודלה בעולם – משקלו של זכר בוגר יכול להגיע עד לכדי 800 קילוגרמים. האילנד, המשתייך לתת משפחת הפריים, חי בעדרים המונים כ-400 פרטים, ניזון מעשב ומעלים, ומתקשר עם חבריו בשעת סכנה באמצעות נביחות ותנועות. לנקבת האילנד חלב עשיר, לכן במקומות רבים תוכלו למצוא את החיה הענקית בגרסה המבוייתת שלה.

עובדה מפתיעה: כאשר הקאנה המצויה הולכת – ברכיה משמיעות קולות נקישה חזקים – ייתכן כדי לתקשר עם חברי הלהקה או כאמצעי התרעה.

קובוס המים (קורו, Waterbuck)
קובוס המים, הידוע גם בשמו הלועזי וואטרבאק, הוא אנטילופה השוכנת לרוב בקרבת מקורות מים כגון ביצות ונהרות, שם קובוס המים נוהג להסתתר בשעות מצוקה. הזכרים מתהדרים בקרניים ארוכות המעוטרות טבעות, הנקבות קטנות יותר בגודלן וללא קרניים. צפייה במלחמות הזכרים בעונת הרבייה עת הם תוקפים עם קרניהם היא חוויה מסעירה.

עובדה מפתיעה: קובוס מים מפריש ריח חזק מבלוטות בעורו – ריח שמרחיק טורפים אך גם מעניק לבשרו טעם רע, ולכן טורפים רבים נמנעים ממנו.

צבי ג’ירפי (סוואלה טיגה, Gernuk)
הצבי הג’ירפי, הידוע גם כגרנוק – בעל צוואר ג’ירפי בסומלית, משתייך לתת משפחת הצבאיים ונחשב ליחיד במינו – הוא מתהדר בצוואר ארוך במיוחד, והוא גם האנטילופה היחידה הניזונה מצמרות עצים וראשי השיחים, בניגוד לחבריה הצבאים והאנטילופות האחרות, אשר ניזונים אך ורק מהעשב המצוי על הקרקע. לצבי הג’ירפי ראש קטן, עיניים ואוזניים גדולות. הזכרים מתהדרים בקרניים באורך הנע בין 25-44 סנטימטרים וצוואר שרירי, רגליים דקות וזנב קצר.

עובדה מפתיעה: הצבי הג’ירפי מסוגל לעמוד זקוף על רגליו האחוריות למשך זמן רב – תכונה נדירה ביותר באנטילופות, שמאפשרת לו להגיע לצמרות.

צבי תומסון (סוואלה טומי, Thomson’s Gazelle)
אחד המינים המוכרים ביותר בתת משפחת הצבאיים והנפוץ ביותר במזרח אפריקה. תוכלו לזהותו לפי הפסים השחורים המעטרים את צדי גופו, בטנו ואחוריו הלבנים, וצבעו החום בגבו וצווארו. האיום התמידי על צבי התומסון הוא מהצ’יטה, שכן רק היא יכולה לנסות ולהתחרות במהירותו, הנעה בין 70-90 קמ”ש.

עובדה מפתיעה: צבי תומסון משתמש בזינוקים אנכיים – שנקראים “דלגנות” (stotting) – כדי לשדר לטורפים שהוא בריא ומהיר, ובכך להרתיע אותם ממרדף.

צבי גראנט (סוואלה גרנטי, Grant’s Gazelle)
אנטילופת-צבי המשתייך לצבאי דקי הצוואר. מראהו החיצוני מתאפיין בגודל בינוני, קרניים מרשימות באורך הנע בין 45-81 סנטימטרים, פרווה בגווני חום-כתמתם עם בטן ואחוריים לבנים וזנב המעוטר בצבע שחור בסופו. תוכלו לראותו בעיקר במישורי עשב פתוחים, כך הוא יכול לזהות מרחוק כשסכנה מתקרבת, בעיקר בדמותם של הצ’יטה והזאב הטלוא, טורפיו העיקריים.

עובדה מפתיעה: צבי גראנט שומר על טריטוריות נרחבות באופן יוצא דופן – לפעמים עד פי עשרה מגודל הטריטוריות של מינים אחרים דומים בגודלם.

לדעת לזהות פרסתן – ולהתאהב בו

במבט ראשון, כל עדר נראה דומה: עשרות גופים חומים, קרניים שמקשטות את הראש, וצעדים קטנים על רקע הסוואנה. אבל ככל שמתבוננים יותר – מגלים עולם שלם של הבדלים, תכונות, דפוסים וסיפורים. זיהוי פרסתנים בטבע הוא חלק מהקסם שבספארי, וזה מתחיל בעיניים סקרניות ובמבט שמבחין בפרטים.

אם אתם רואים גוף גדול, קרניים מתפתלות כמו בורג וזקנקן מתחת לסנטר – זה כנראה קודו בכיר, המתנשא בגאווה באזורים מיוערים יותר של שמורת הטרנגירי. לעומת זאת, אם הקרניים ישרות וארוכות כמו חנית והגוף בצבע אפור-לבן – מדובר בראם, אותו תחפשו באזורים היבשים יותר, קרוב לאגם נטרון.

בחיפוש אחר גנו – אין מקום טוב יותר מאשר שמורת הסרנגטי, שם תראו מאות אלפים מהם בעת הנדידה הגדולה. הם ילוו לרוב על ידי זברות, שתזהו לפי הפסים (אבל גם לפי מבנה גוף קטן יותר ויציבה זקופה יותר).

אם תפגשו אנטילופה חומה עם טבעת לבנה בולטת סביב העכוז – כנראה שמדובר בקובוס המים, אוהב הביצות של אזור אגם מאניארה. סמוך לאותו אזור, עם קצת יותר מזל, תבחינו אולי גם בצבי ג’ירפי – גבוה צוואר ומעט מבויש, הנעמד על שתי רגליו האחוריות כדי ללחך את ראשי השיחים.

במכתש נגורונגורו, בשל הקרבה למקורות מים והצמחייה העשירה, אפשר למצוא מגוון רחב במיוחד של אנטילופות – כולל צבי תומסון המהיר וצבי גראנט בעל הקרניים הארוכות, שמטיילים לעיתים יחד אך נבדלים בצבע, בגודל, ובפס הבולט שלאחד מהם יש (ולשני אין).

ואם אתם שומעים שריקה חדה, כמעט כמו משרוקית קטנה – חפשו בשיחים את דיק-דיק, אנטילופה זעירה עם עיניים ענקיות, שנראית כמו שילוב בין במבי למכרסם. את הדיק-דיק תמצאו כמעט בכל אזור, אך תצטרכו עין חדה וסבלנות כדי להבחין בו.

בסופו של דבר, הספארי אינו רק חוויה של ראייה – אלא של הבחנה. כשמביטים מספיק זמן – כל פרסתן הופך מסתם “עוד אנטילופה” ליצירה ייחודית של הטבע.

רוצים לראות את הפרסתנים בלייב ומקרוב? לחצו כאן לטיול פרטי בטנזניה | טיול מאורגן בטנזניה