חמשת הגדולים
באפריקה, חמשת בעלי החיים המסוכנים ביותר, או “חמשת הגדולים” כפי שהם נקראים בקיצור, הם: האריה אפריקני, הפיל האפריקני, הבאפלו, הנמר האפריקני והקרנף השחור או הקרנף הלבן. ציידים באפריקה הם שטבעו את המונח, המתייחס לחמש החיות, שהכי קשה לצוד במסגרת מסע צייד רגלי באפריקה. עם הזמן, המונח אומץ על-ידי מדריכי ספארי באפריקה, ושימש למטרות שיווקיות. מאז המונח נמצא בשימוש במרבית הספרים ומדריכי הטיולים העוסקים בחיות הבר ובספארי באפריקה.
חמשת החיות, המשתייכות ל”חמשת הגדולים”, נבחרו בהתאם לקושי לצוד אותן ובהתאם למידת הסכנה הכרוכה בצייד. הבחירה לא נעשתה בהסתמך על מימדי גופן של החיות. “חמשת הגדולים” נמנים על החיות שהציידים באפריקה הכי אוהבים לצוד.
ואכן, כתוצאה מתופעת הצייד הבלתי חוקי, הרווחת כיום במדינות רבות, כל “חמשת הגדולים” נמצאים בדרגה כזו או אחרת של סכנת הכחדה. האריה האפריקני והפיל האפריקני סווגו כ”מינים פגיעים” – מינים הצפויים להפוך למינים הנתונים בסכנת הכחדה, אם לא יכול שינוי בנסיבות המאיימות על קצב ההתרבות או על ההישרדות שלהם. הנמר האפריקני והקרנף הלבן מסווגים כ”מינים שכמעט וחל איום על קיומם”. הקרנף השחור והקרנף הלבן הצפוני סווגו כמינים “הנתונים בסכנת הכחדה גורלית”. הבאפלו האפריקני הוא בעל החיים שהציידים באפריקה הכי אוהבים לצוד, היקף האוכלוסיה של הבאפלו צפוי לרדת בצורה דראסטית באזורים שבהם לא קיים פיקוח על הצייד, וזאת בשל תופעת הצייד הבלתי חוקי ובשל תהליכי עיור שונים.
המדינות שבהן ניתן למצוא את כל “חמשת הגדולים” הן טנזניה, קניה, בוצואנה, זמביה, אוגנדה, נמיביה, אתיופיה, דרום אפריקה, זימבבואה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ומלאווי.
להלן הרחבה על “חמשת הגדולים”:
האריה
בעבר הגיעה אוכלוסיית האריות בעולם למאות אלפים, אולם תופעה של צייד מאסיבי הביאה לירידה חדה במספר האריות, המוערך כיום ב-25,000 עד 30,000 פרטים בלבד. האריה חי בסוואנה ובמישורים פתוחים, ורק לעתים נדירות ניתן למצוא אריות המתגוררים באזורים מיוערים.
האריה הוא חיה חברתית החיה בלהקות, שגודלן נע בין 5 ל-5 פרטים. הלביאות הן השולטות בלהקה, ולצידן ניצב זכר דומיננטי, אשר זכה בשליטה לאחר קרבות עיקשים שניהל עם זכרים אחרים. הלביאות נשארות בלהקה במשך כל ימי חייהן, בעוד הזכרים עוזבים את הלהקה בהגיעם לגיל שנתיים עד שלוש שנים. במקרים מסוימים מספר אריות בלהקה יוצרים ביניהם קואליציה, במטרה לשפר את יכולות הצייד המשותפות שלהם. במקרים כאלה ניתן למצוא מספר אריות בלהקה, אך גם כך נדיר לראות להקה עם יותר מארבעה זכרים בוגרים.
הלביאות מתחילות להתרבות בהגיען לגיל ארבע. ולאחר תקופת הריון שנמשכת 14-15 שבועות הן ממליטות 3-4 גורים בממוצע. לביאות מאותה הלהקה נוטות להמליט במועדים קרובים זו לזו – דבר המאפשר הנקה המתחלקת לעתים בין מספר נקבות וטיפול משותף בגורים, המתבצע מסביב לשעון.
אריות נמצאים בתקופת השיא שלהם בין גיל 5 לגיל 9 שנים. מרגע שהשיג לעצמו את השליטה בלהקה, הזכר הדומיננטי חייב לעבוד קשה על מנת לשמור עליה. זכרים צעירים יותר מנסים תדיר לזנב בזכר השליטנ ולהדיח אותו מהשליטה בלהקה. יש להקות של אריות, המתמחות בצייד של בעלי חיים מסוימים – כדוגמת פילים צעירים, גנו או יען – ומפתחות מיומנויות יחודיות לצורך משימה זו.
לאריות אין אויבים טבעיים מלבד הציידים מקרב בני האדם. עם זאת, גורי אריות נופלים לעתים טרף לאריות בוגרים בודדים, הנודדים ללא להקה. האריות בוגרים צדים את הגורים בניסיון להשתלט על להקה קיימת. נמרים, צבועים וכלבי פרא מצליחים אף הם לעתים לצוד גורי אריות.
מתי ביום ניתן לראות אריות?
אין חוקים ברורים באשר למתי ניתן לראות אריות בסוואנה. עם זאת, בתקופות בהן יש טרף בשפע, האריות שבעים ומבלים את מרבית זמנם בשינה או בבטלה, ואין הם נדרשים לצוד. אז ניתן לחזות בהם במקומות מוצלים או מתחת לעצים. בשמורות הסרנגטי ניתן לראות תופעה יחודית: אריות הנחים על ענפיו של עץ. אריות אלה שומרים אנרגיה לשעות הצייד, שמתחיל לרוב בשעות אחה”צ המאוחרות.
הפיל
רבים הטוענים כי הפיל האפריקאי ולא האריה, הוא שראוי יותר מכולם לתואר “מלך החיות”. מדובר בחיה היבשתית הגדולה והכבדה ביותר. אוזני הפיל מגיעות למימדים של 2 מטרים על 1.2 מטר – מידות המזכירות את שטחה של מיטה זוגית ממוצעת – ומשקלן מגיע ל-29 ק”ג לכל אוזן. הפיל האפריקאי עצמו יכול לגדול לגובה של יותר מ- 3 מטרים. פיל בוגר, אוכל עד 300 ק”ג עשב, דשא, קליפות עצים, ענפים ועלים מדי יום.
הפיל הוא חיה חברתית החיה בעדרים. ניתן להבחין בעדרים גדולים של פילים, המונים יותר מ-100 פרטים אך גם בעדרי רביה קטנים יותר. נקבות הפיל הן השולטות בעדר. בכל עדר תימצא נקבה שלטת בעלת ניסיון רב שנים, והיא אשר תנהיג את העדר, תבחר את כיוון וקצב התקדמותו ותשמור על הלכידות הפנימית. נדיר מאוד שבני העדר יתרחקו מאוד מהנקבה השלטת, והדבר נכון גם למקרים בהם הם מחפשים אחרי מזון או אוכלים.
גורי פילים עוזבים את העדר כאשר בהגיעם לגיל ההתבגרות. לאחר העזיבה הם חיים בגפם, או יוצרים לעצמם עדרים של פילים רווקים. לעתים הם מחפשים את קרבתם של פילים זקנים בודדים, שעזבו את העדר לפני שנים רבות. הנקבות נשארות בעדר למשך כל חייהן והקשר שבין אם פילה לבת פילה יכול להישמר אף במשך 50 שנה.
תקופת ההריון של נקבות הפיל אורכת 22 חודשים וזהו ההריון הארוך ביותר בין החיות היבשתיות. גודלם של גורי פילים קטן משמעותית מגודלם של הפילים הבוגרים, וחלק מהגורים אינם מצליחים כלל להגיע לבטנה של אמם. עם זאת, באופן מסקרן הגורים מצליחים להימנע ממקרים של דריכה או רמיסה על-ידי העדר. אמהות, אחיות בוגרות, דודות ובנות דודות, תמיד נמצאות בכוננות של השגחה על הגורים. האמהות מגינות על הגורים על ידי כך שהן חוצצות בינם לבין גורמי סכנה. והעדר כולו עובר מיד למצב של מגננה קבוצתית, בהבחינו כבאיום מתקרב.
למרות מימדי גופו העצומים, הפיל הוא דווקא חיה מהירה, ובמקרה של סכנה הוא יכול להגיע עד למהירות של 40 קמ”ש. פילים אוהבים מים ואחד מרגעי השיא של כל טיול ספארי הוא מראה של עדר פילים שותה, משתכשך, מתיז, משחק ווטובל במאגרי המים שבשמורות.
מתי ביום ניתן לראות פילים?
ניתן לראות פילים כמעט בכל מקום בשמורות הטבע ובפארקים הלאומיים של טנזניה, בעיקר באזורים הסמוכים לסכרים ולנהרות. חשוב לזכור: אם פוגשים עדר פילים הנע באחת מהדרכים בפארק – זכות הקדימה היא שלהם!
הבאפלו
לבאפלו האפריקאי יש לעתים מראה כנוע, אך רבים טוענים כי זהו בעל החיים המסוכן ביותר מבין “חמשת הגדולים”, במיוחד כאשר פוגשים בו אם במהלך ספארי רגלי בסוואנה. הבאפלו חי בעדרים גדולים, המונים לעתים מאוד רבות של פריטים, שלועסים עשב ארוך תוך כדי תנועה. בעונות היבשות ניתן להבחין בענן אבק גדול, המסמן את מקום הימצאו של העדר ומתריע מבעוד מועד כי עדר של בפאלו קרב ובא.
קל להבחין בין הזכרים לנקבות הבאפלו. צבעם של הזכרים שחור יותר, הם גדולים יותר ובעלי קרניים גדולות וחזקות המחוברות זו לזו במרכזן. הקרניים מעניקות לזכר את מראה “השליט”. שני באפלו, הנאבקים זה בזה על המעמד בעדר או על נקבה מסוימת, מפיקים יחד רעש רב עוצמה, הנובע מהתנגשויות חוזרות ונישנות של הקרניים. מעריכים כי עוצמת ההתנגשות בין הקרניים שווה לעוצמה שבה מכונית פוגעת בקיר כאשר היא נוסעת במהירות של 50 קמ”ש.
נקבות הבאפלו קטנות יותר והן בעלות גוון חום-אדמדם. הקרניים של הנקבות צרות הרבה יותר ואינן מחוברות במרכזן. הנקבות ממליטות בדרך כלל בעונה הגשומה, ואף שהגורים מסוגלים לעמוד על רגליים מתנודדות בתוך דקות ספורות, הרי שיעברו מספר שבועות נוספים בטרם יוכלו להתאים את תנועתם לקצב התקדמות העדר.
אף שמרבית חושיו של הבאפלו מפותחים מאוד, הרי שחוש השמיעה, הידוע כמפותח במיוחד, הוא שמסייע לו למצוא מזון ומזהיר אותו מפני סכנה. הזכר הדומיננטי בעדר, ממוקם באמצע העדר. במקרים בהם העדר גדול במיוחד יש יותר מזכר דומיננטי אחד. בקרבתו של הזכר הדומיננטי נמצאים זכרים נוספים, שאינם גדולים או חזקים במיוחד, אך תפקידם לפלס את הדרך, וביחד הם מובילים את העדר ושומרים על לכידותו.
מתי ביום ניתן לראות באפלו?
באפלו בודד או עדר שלם של באפלו ניתן לראות בכל שעה ביום, אך מכיוון שהבאפלו צורך מים מדי יום, הסיכוי לראות באפלו גדול יותר בקרבת מקורות מים מוקדם בבוקר או בשעות הערב המאוחרות.
הקרנף הלבן
הקרנף הלבן הוא היונק היבש השני בגודלו בעולם. לשמו אין שום קשר לצבע העור. שמו של הקרנף הלבן ניתן לו על-ידי קבוצה של מתיישבים הולנדים קדומים, שהתיישבו באפריקה. אלה התייחסו לשפה הרחבה של הקרנף והעניקו לו את השם wyd , שפירושו “רחב” בהולנדית. בתקופה מאוחרת יותר השם wyd תורגם בטעות למילה white וטעות זו היא שהעניקה לסוג קרנף זה את שמו. מראהו של הקרנף הלבן מזכיר את המראה של חיות פרה היסטוריות ומין זה הצליח לשרוד במשך מיליוני שנה. עם זאת, תופעת הצייד הבלתי חוקי, הרווחת כיום במדינות רבות, מהווה איום משמעותי על המשך קיומו של הקרנף.
מדובר בחיה יוצאת דופן, השוקלת קרוב ל- 2.5 טון, וחיה כמעט 40 שנה. מכיוון שהקרנף הלבן אוכל עשב עבה וקשה, הוא נזקק למים רבים לצורך עיכול המזון. הקרנף חייב לשתות לפחות פעם אחת ביום, ולעתים קרובות ניתן לראות אותו אוכל אדמה או בוץ, שמשמשים עבורו כתוספת מינרלים לתזונה.
קרנו של הקרנף מחוברת לגולגולת ומשמשת אותו להגנה ולתקיפה. נקבת הקרנף ממליטה גור אחד בכל המלטה. האם מגוננת מאוד על הגור, ותלחם גם בקרנף זכר אגרסיבי אם יהיה בכך צורך. במקרה סכנה, גור של קרנף לבן ירוץ תמיד לפני אמו. לעמות זאת גור של קרנף שחור ירוץ אחרי האם.
לעתים קרובות תמצאו את הקרנף הלבן נח בצל או מתפלש בבוץ. הבוץ היבש משמש כקרם הגנה מפני השמש, מסייע לקרר את הקרנף ומסייע בסילוק טפילים מגופו. לקרנפים יש ראיה חלשה אך חוש השמיעה והריח שלהם מצוין. כאשר הקרנף לומד את סביבתו, אוזניו הקטנות מסתובבות ללא הרף לכל הכיוונים, ומסייעות לו לאסוף נתונים באשר למתרחש סביבו. למרות היותו גדול ומגושם הקרנף אינו חיה איטית. בשעת מרדף או מנוסה, הוא יכול לפתח מהירות ריצה של 40 קמ”ש.
הקרנף השחור: מדובר בסוג קרנף קטן יותר מהקרנף הלבן, הנוטה לאורח חיים מתבודד יותר. לקרנף השחור ראש קצר יותר ושפתו, המזכירה צורת מקור. משמשת אותו לצורך רפרוף בין עלים וזרדים. הקרנף השחור נחשב לבעל חיים מסוכן יותר מהקרנף הלבן, וזאת בשל מזגו האלים. הקרנף השחור הנמצא אף הוא בסכנת הכחדה חמורה.
מתי ביום ניתן לראות קרנף?
אין לדעת מתי תיתקלו בקרנף. אפשר להיתקל בקרנף שקוע בשינה ונוחר מתחת לעץ או קבוצת קרנפים המשתרכת לה בצידי הדרך או בקרבת סכר. מומלץ לפקוח עיניים ואוזניים למקרה שתתקלו בקרנף.
הנמר
הנמר הוא חיה הנוטה להתבודד, והוא מגן בנחישות ובנחרצות על שטחי הצייד שלו מפני נמרים אחרים. הנמר נחשב לאחד הטורפים האפריקנים המצליחים ביותר, אם לא למצליח שבהם. הנמר מצטיין במעקב אחרי טרפו. הנמר הוא חיה ליילית ולעתים ניתן לחזות בו במסגרת של ספארי ליילי. הנמר מצטיין במעקב אחרי טרפו. הוא מתקרב בדממה וללא רחמים, ורק בהגיעו למרחק של כ- 5 מטרים, רק אז הוא מזנק על הטרף. ההפתעה היא אמצעי התקיפה העיקרי של הנמר. במקרים רבים נמרים גוררים את טרפם אל בין ענפיו של עץ, במטרה למנוע מבעלי חיים אחרים, בעיקר אריות וצבועים, מלגנוב את טרפם. במהלך טיול ספארי באפריקה מומלץ לשים לב במיוחד לענפים עבים של עצים גדולים – לא מן הנמנע שנמר נם עליהם את שנתו בשעות החמות של היום, או אוכל עליהם את טרפו בשעות המאוחרות של הלילה. נמרים נוטים להימנע מעימותים עם נמרים אחרים, פרט למקרים בהם הם נדרשים להגן על הטריטוריה שלהם. הסיבה לכך פשוטה: הנמרים הם ציידים בודדים, ובתור שכאלה הם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם להיפצע.
נקבות הנמר הן אמהות מסורות מאוד. כאשר הגורים צעירים, הנמרות מעבירות אותם ממקום מבטחים אחד לשני, במטרה להבטיח את הישרדותם. זאת מכיוון שהגורים פגיעים מאוד ביחס לנמרים אחרים, לאריות, לצבועים ולכלבי בר. הסימנים השחורים מאחורי האוזניים והקצה הלבן של זנב האם, מהווים מעין סמני היכר, שמסייעים לגורים הצעירים לעקוב אחרי האם.
הזנב הארוך של הנמר מתפקד כמעין הגה, המסייע לאיזון הנמר בשעה שהוא מטפס על עצים. לנמר יש גם שפמפם ארוך, ששערותיו משמשות כמעין אנטנות לאמידת המרחקים בין שיחים ועצים. מדובר בכלי חיוני עבור בעל חיים הצד בשעות הלילה.
מתי ביום ניתן לראות נמר?
בהחלט אפשרי ליראות נמר בכל אחת משעות היום, אולם, מכיוון שהנמר הוא חיה ליילית, הרי ששעות הערב והלילה הן המתאימות ביותר ויציאה לספארי ליילי תגדיל משמעותית את הסיכוי לחזות בנמר.
טיפים לצפייה ב”חמשת הגדולים” – מיועד עבור מטיילים המטיילים עם מדריך
- שימרו על שקט
- הקשיבו למדריך
- לעולם אל תציעו אוכל לבעלי החיים
- אל תעשנו
- הימנעו משימוש בבשמים בעלי ריח חזק
לחץ לחזרה לעמוד הבלוג או למעבר לעמוד טנזניה למטייל