סיפורו של מכתש – בין נגורונגורו להר האלוהים

הרי געש וולקניים, גבעות מכוסות מרבדים ירוקים, כפרים קטנים ומרחבים פראיים – האזור הסובב את הר הגעש הטנזני אולדוניו לנגאיי (הר האלוהים) מציע למטיילים בו נוף טבעי עוצר נשימה ומפגש עם תרבויות מרתקות.

בעבר, כשאנשים שמעו את הצלילים המרעידים שהגיחו מהר הגעש Oldoinyo Lengai, “הר האלוהים” בשפת המסאי, הם היו בטוחים כי אלוהים חי בהר והוא זה המשמיע את הקולות הללו. הר אולדוניו לנגאיי, הנחשב להר השלישי בגובהו בטנזניה, כמו גם להר הגעש הפעיל היחיד במדינה.

בניגוד לאיום תרחיש התפרצות וולקנית של הר האלוהים, האזור הסובב את ההר שליו ורגוע, ומוקף הרי געש רדומים, גבעות ירוקות, כפרים נידחים ומרחבים אינסופיים הנותנים את התחושה כי רק אתה והטבע נוכחים. ואכן, תחושה זו לא רחוקה מהמציאות, שכן אזור בתולי זה טרם התגלה לתיירים מרחבי העולם, שמגיעים לאזור בעיקר כדי לטייל במכתש נגורונגורו, בציפייה לחזות ב”חמשת הגדולים” ובסצנות טרף והישרדות מרגשות.

ואכן, גם אנחנו לא פסחנו על ביקור במכתש, אשר המדענים מאמינים כי נוצר לפני כ-2.5 מיליון שנה כאשר הר הגעש נגורונגורו, שכנראה היה אף גבוה יותר מהר הקילימנג’רו, קרס לתוך עצמו ופער מכתש בעומק 600 מטרים. לאחר ארוחת הבוקר יצאנו את הסרנגטי סופה לודג’ בו התארחנו, המהווה נקודת יציאה מצוינת הן לשמורת הסרנגטי בה הוא ממוקם, והן למכתש נגורונגורו. השהייה בסרנגטי סופה העצימה את החוויה הפראית של הטיול בעזרת פסקול של געיית הגנו שבדיוק החלו בנדידתם ונשמעו היטב אפילו מהחדר, קופים חמודים שהגיעו לבקר במרפסת ובירכו אותנו בג’מבו, ועקבותיהם של הפילים שרמסו את השיחים בשביל הכניסה ללודג’.

את דרכנו למכתש התחלנו בנסיעה דרך הסרנגטי, תוך שהגנו והזברות הגיעו באלפיהם להיפרד מאיתנו לשלום, עד שהגענו לשער הכניסה הראשי והתחלנו לרדת עם הג’יפ מטה בדרך המתפתלת אל עבר המכתש, המתפרש על פני כמעט 260 קמ”ר של מישורים ירוקים, יערות, ביצות, נהרות ואגמים, המהווים בית לאחד מריכוזי בעלי החיים הפראיים הגדול ביותר באפריקה, ביניהם כמובן אריות, צ’יטות, פילים, קרנפים ובאפלו.

במהלך יום הטיול במכתש זכינו לראות קרנפים שחורים נדירים, אותם ניתן לפגוש רק בסרנגטי ובנגורונגורו, שני אריות צעירים ששכבו בצידי הדרך ונראו לאחר קרב לא מוצלח במיוחד מבחינתם על הנהגת הקבוצה, עשרות בעלי כנף ססגוניים, ביניהם אלפי פלמינגו קסומים באגם מגדי, מאות גנו וזברות נעים ומשתובבים בשטחי המכתש, פילים המהלכים ברוגע באזור המיוער והיפופוטמים רובצים בביצות והאגמים.

בבוקר למחרת הגענו למכתש נוסף באזור השימור נגורונגורו, Empakai Crater, עליו תצפתנו מאחד המצוקים שהתנשא לגובה של כ-2,740 מטרים וזכינו בעיקר לראות את העננים שחסמו את הנוף, אך אל דאגה! לאחר ירידה קצרה ותלולה בדרך מיוערת צורתם של קירות המכתש וקצותיו של אגם Empakai התגלו לנגד עינינו במלוא יופיים. מכתש זה, ביחד עם ההר הוולקני אולמוטי, לא זוכים לביקורים רבים, מה שעוזר לשמר את הבתוליות והיופי הטבעי של אזורים אלו.

ביומיים האחרונים לטיול הגענו לגולת הכותרת – טיפוס אל עבר פסגתו של הר האלוהים, המתנשא לגובה של 3,200 מטרים מעל פני הים. אומנם ההתפרצות הגעשית האחרונה בהר ארעה בשנת 2008, אך הר זה אף פעם לא רדום באמת. בעבר בני המסאי נהגו לעלות להר ולהקריב עזים או כבשים, תוך שהם מקיזים את הדם לכל עבר ופוצחים בריקודים על מנת להביא גשם או לרפא מחלות. משם ירדנו במורד ההר אל עבר הכפר ניובי (Naiyobi), פוגשים בדרכנו רועות צאן המובילות את עדרן בין הגבעות ומלווים בנופים פראיים שנוצרו בעקבות הדרמה הגאולוגית שהתרחשה לפני כ-1.8 מיליון שנים ובמהלכה הלוחות הטקטוניים התנגשו ונדחקו מעלה, מה שיצר את עמק ריפט המרשים, ובמקביל לכך גרם להיווצרם של הרי הגעש נגורונגורו, קילימנג’רו ולנגאי.

סיימנו את הטיול בשעת זריחה למרגלות אגם נטרון, עת שהחמה מפנה את זרקורה אל עבר מאות, אם לא אלפי ציפורי פלמינגו מרשימות, חלקן הגיעו לכאן מאגם מניארה, וחלק אולי אפילו ממכתש נגורונגורו. במהלך עונת הזיווג, החלה בין ספטמבר לאוקטובר, האגם כולו נצבע בוורוד בזכות כ-2 מיליון פלמינגו שיכסו את שטחו. הסצנה השלווה של הפלמינגו בשילוב הזריחה המהפנטת על אגם נטרון הועצמה בעיקר בזכות כך שגם הר האלוהים שמר על שתיקה באותם רגעים ולא הפיג אפילו במעט את השלווה.

אם התמונות עשו לכם חשק לגלות את אזור המכתש מקרוב וב-LIVE, קליק קטן, ואתם בדרך
לטיולים מאורגנים בטנזניה | לטיולים פרטיים בטנזניה