שבט ההדזבה 

שבט ההדזבה (Hadzabe)  הוא מאחרוני השבטים בעולם של ציידים ומלקטות. הוא משתייך לשבטי הבושמנים ומהווה שריד אחרון לעולם הולך ונעלם. למי מכם שיתמזל מזלו לבקר בשבטים שלהם תהיה הזדמנות לקבל הצצה נדירה לאורח חיים שלא השתנה כמעט מאז ימי האדם הקדמון.

הם חיים מסביב לאגם איסיי שבצפון טנזניה בקבוצות קטנות של 20-30 איש בכל שבט. אין להם בתי קבע – הם גרים בחושות עשויות זרדים ועשב וכשהגשמים מכבידים הם מוצאים מסתור במערות ונבכי הסלע. הם אינם משתמשים בחשמל או מערכת מים זורמים ועל אינטרנט סביר לא שמעו מעולם.  כל ניסיונות הממשלה להעבירם לכפרים חדשים נתקלו בהתנגדות. הם מעדיפים להישאר באזור מחייתם הטבעי, ולחיות שם כפי שחיו אבותיהם מזה דורי דורות.

כשבט של ציידים ולקטות הם אינם מתבססים על חקלאות, וחלוקת התפקידים ביניהם ברורה: הגברים יוצאים לצוד, בעיקר חיות קטנות כגון אנטיפולופות ובבונים, בעזרת קשתות וחיצים משוחים ברעל שאותו הם מפיקים מצמחי המקום. כציידים מנוסים הם אורבים ליד מאגרי המים וממתינים בסבלנות לבעלי החיים המגיעים להרוות את צימאונם. כל צייד מסמן את החיצים שלו בצורה ייחודית כדי שיהיה ניתן לזהות מי מהם פגע בציד. השלל אמנם מתחלק בין כל חברי השבט אבל  צייד טוב יותר נחשב לגבר חזק ואיכותי יותר, וסיכוייו למצוא זיווג גבוהים יותר.

בזמן הציד הם מתקשרים ביניהם בשפה הקויסן – שפת הקליקים, המשלבת קליקים של עיצורים וצקצוקי לשון. זוהי שפה שמדמה את קולות הטבע ומזכירה את צלילי הענפים הזזים ברוח, כך שבזמן הציד יוכלו לתקשר ביניהם מבלי להבהיל את החיות.

הנשים מלקטות צמחי מאכל: פקעות, פירות ושורשים. זוהי עבודה קשה ומתישה לא פחות מצייד החיות. הן חופרות באדמה תחת השמש הלוהטת באמצעות מקלות ארוכים, בוטשות בקרקע הקשה בתנועות נמרצות עד שמתגלה שורש דמוי בטטה, אותו הן מכנות “פרי האדמה”.

מלבד זאת הן גם מטפלות בכל מה שקשור במשק הבית והמשפחה: מנקות, מבשלות, בונות את הבקתות ודואגות לילדים ולקשישים.

בניגוד לשבטים אחרים, בני שבט ההדזבה שומרים על מונוגמיה. גבר אשר רוצה להינשא לאישה, משלם עבורה בדבש ופרוות בבון. במהלך חייהם יוכלו להחליף את בני זוגם ולהינשא מחדש (בעיקר נשים, כאשר אינן שבעות רצון מיחסו של בן זוג או מיכולות הציד והפרנסה שהוא מספק).

הילדים אינם פוקדים את בית הספר ואיש אינו יודע קרוא וכתוב. הם לומדים את כל הדרוש לקיומם והישרדותם במסגרת השבט: איפה כדאי ללקט שורשי מאכל וכיצד לזהות צמחים רעילים, איך מכינים  ראש חץ לציד וכיצד נעים בשטח מבלי להבריח את בעלי החיים, כיצד פושטים עור חיה ופיתוח מיומנות בהדלקת מדורה באמצעות זרדים בלבד. עד גיל 10 הילדים מסוגלים לספק לעצמם את כל צורכיהם  ויודעים היטב כיצד לשרוד באורח חייהם הייחודי.

עקב מחלות ותוחלת חיים קצרה יחסית, נותרו בעולם רק מאות בודדות מבני שבט ההדזבה אך הם אינם נעזרים ברפואה המודרנית ומסתמכים על חכמת הריפוי הטבעית בעזרת צמחים, המועברת  מדור לדור באמצעות זקנות השבט.

הביקור בשבט וההכרות מקרוב עם האנשים המיוחדים הללו ואורחות חייהם יעניקו לכם חוויה בלתי נשכחת של פעם בחיים שפשוט אסור להחמיץ!