ביקור בשבטים בטנזניה

בנוסף לנופים פראיים ובעלי חיים המשוטטים חופשי בסוואנות, טנזניה מזמנת למטיילים בה הצצה לעולם הולך ונעלם של תרבויות מסקרנות ואורחות חיים קדומים.
חגית גל, לקוחה שהפכה לחברה, פגשה את בני שבט ההדזבה, הבושמנים של טנזניה, ופתחה עבורנו צוהר לעולם שונה ומרתק.
קריאה מהנה!

בני שבט ההדזבה, הבושמנים של טנזניה הם אחת הדוגמאות האחרונות לחברת ציידים לקטים, אשר מתעקשים גם כיום להרחיק מחייהם השפעות זרות של בני העולם המודרני עד כמה שניתן ולא להיכנע לקידמה.

כבר כשנכנסים אל הכפר מרגישים כאילו עשינו קפיצה בזמן אל תקופות קדומות טרום ציביליזציה והדבר אינו מקרי. הם חיים בלב היער בבקתות פשוטות עשויות בוץ וזרדים ללא חיבור לתשתיות מים או חשמל. כמובן שעל טלוויזיה או אינטרנט אין מה לדבר…

זוהי קהילה שבטית שבה כולם דואגים לכולם מעצם העובדה שחייהם תלויים זה בזה וכל אחד מחברי הקהילה תורם את חלקו: הגברים יוצאים לצייד, הנשים מכינות את המזון ומטפלות בילדים, ואילו זקני השבט הקשישים תורמים מתבונתם רבת השנים.

בכל בוקר יוצאים הגברים לצוד את ארוחת היום לשבט כולו. טרם יציאתם הם מתאספים יחד מסביב למדורה, מחזקים את הקשתות, משחיזים את החיצים ועוטים על גופם פרוות של קופי בבון לצורך הסוואה. הם נכנסים לעומק היער ומתחילים בחיפוש אחר מזון, בתקווה שגם יצליחו לצוד.

לא תמיד ישנה הזדמנות לציד ולכן הם תרים אחר מזונות נוספים: הם דולים חלת דבש חבויה בעץ ומוציאים מן הקרקע את “פרי האדמה” שנראה כמו בטטה אבל יש לו טעם של מלפפון!

בדרכם חזרה הם גם ממלאים את מכלי המים שלהם מתוך עץ באואב ושבים אל הכפר עם שלל של מספר קילוגרמים של פירות וליטרים של מים. בחיינו מודרניים אנו רגילים לשפע של מזון והזמינות שלו מובנת מאליה אבל כאשר רואים את הנשים והילדים שמחכים בציפייה לגברים השבים מהצייד ואת השמחה על פניהם כאשר מחלקים את המזון והשתייה, אי אפשר שלא להתרגש מכך ולהעריך יותר את הנוחות של חיינו.

כתבה וצילמה: חגית גל