מסלולים לפסגת הר הקילימנג’רו

הר הקלימנג’רו הענק, המתנשא לגובה 5,895 מטרים, הוא ההר הגבוה ביותר באפריקה ואחד מסימני ההיכר המובהקים של טנזניה. מטפסי הרים רבים התחרו ביניהם במשך שנים, מי יהיה הראשון שיעפיל לפסגת ההר. לבסוף היו אלה האנס מייר ולודוויג פורטשלר שכבשו את הקילימנג’רו בשנת 1889. כיום, ההעפלה לפסגת הקילימנג’רו אינה רק מנת חלקם של מטפסי הרים מקצועיים. כמעט כולם, כולל משפחות עם ילדים, מטפסים כיום בהצלחה לפסגת ההר.

7 מסלולי טרק שונים מובילים לפסגת הקילימנג’רו: מרנגו (Marangu), מצ’מה (Machame), למושו (Lemosho), שירה (Shira), רונגיי (Rongai), המסלול המעגלי הצפוני (Rongai) ואומבווה (Umbwe).

המסלולים מרנגו, מצ’מה ואומבווה מתחילים את הטיפוס מצדו הדרומי של ההר. המסלולים למושו, שירה והמסלול המעגלי הצפוני מתחילים את העליה מהצד המערבי. ואילו מסלול אונגיי מתחיל את הטיפוס מצדו הצפוני של הקילימנג’רו. ההתלבטות באיזה מסלול לבחור יכולה להיות לעתים קשה. מומלץ לקחת בחשבון מספר גורמים: דרגת הקושי של המסלול, צפיפות המטיילים במסלול מסויים, היכולת להתרגל לתנאי הגובה הקיימים, וכן הנוף הנשקף למטיילים במהלך המסלול. לפי ההערכות 45% מהטפסים על הר הקילימנג’רו בוחרים במסלול מצ’מה, 40% מהמטפסים בוחרים במסלול מרנגו, 8% בוחרים במסלול למושו, 5% בוחרים במסלול רונגיי, 1% מעדיפים את מסלול שירה, וקרוב ל-0% מעדיפים את המסלול המעגלי הצפוני ואת מסלול אומבווה.

להלן אפיון של 7 מסלולי טרק הטיפוס השונים, כולל דירוג של דרגת הקושי ושל כדאיות הטיפוס במסלולים אלה.

מסלול מרנגו (Marangu) – המכונה גם “מסלול קוקה קולה”

זהו המסלול הקלאסי לטיפוס על הר הקילימנג’רו. רבים מעדיפים לטפס במסלול מרנגו משום שהוא נחשב למסלול הקל ביותר בזכות המדרון המתון באופן יחסי שבו מתבצע הטיפוס. זהו המסלול היחיד המאפשר לינה בבקתות בסגנון מגורים של מעונות. הזמן המינימלי הדרוש כדי להגיע לפסגת הקילימנג’רו כאשר מטפסים במסלול מרנגו הוא 5 ימים, אולם למרבית המטפסים נדרש יום נוסף, כדי להתאקלם ולהתרגל לתנאי השטח של ההר. לצד יתרונותיו הברורים, למסלול מירנגו יש גם חסרונות. מגוון הנופים שהמסלול מציע למטיילים הוא מועט יחסית בהשוואה למסלולי טיפוס אחרים, שכן הטיפוס והירידה מההר מתבצעים באותו נתיב עצמו. בנוסף לכך, מדובר באחד ממסלולי הטיפוס העמוסים ביותר במטיילים. מסלול מרנגו הוא המסלול המעודף בעיקר בעונה הרטובה, שכן אז בקתות המגורים שהוא מציע עדיפות על לינה על הקרקע הרטובה. מסלול זה הוא המועדף גם עבור מטיילים שקצרים בזמן ויכולים להקצות 5 ימים בלבד לצורך הטיפוס.

מסלול מצ’מה (Machame) – המכונה גם “מסלול ויסקי”

מדובר במסלול הפופולארי ביותר כיום לטיפוס על הר הקילימנג’רו. אם עורכים השוואה בין מסלול מצ’מה ומסלול מרנגו, הרי שזמן הטיפוס ארוך יותר במסלול מצ’מה והטיפוס נעשה במדרון תלול יותר. מסלול זה נחשב למסלול קשה, והוא מתאים למטיילים בעלי אופי יותר הרפתקני ולמטיילים שהם תרמילאים מנוסים יחסית או בעלי ניסיון בטיפוס הרים.  המסלול מתחיל מצדו הדרומי של הקילימנג’רוועובר מתחת לשדה הקרח הדרומי של ההר לפני ההעפלה לפסגה. מספר הימים הדרושים להעפלה לפיסגה למטפסים במסלול זה הוא 6-7 ימים. המטפסים במסלול מצ’מה נחשפים לנופים מרהיבים ומגוונים. עם זאת, עקב תנועת המטיילים הרבה, מסלול מצ’מה מאבד מעט מהדרו.

מסלול למושו (Lemosho route)

מסלול למושו מתחיל מצד מערב, חוצה את מישור שירה (Shira Plateau) מכיוון רכס שירה (Shira Ridge) אל מחנה שירה (Shira Camp). המטפסים במסלול למושו נהנים מכך שתנועת המטיילים במקום אינה רבה עד אשר המסלול מתחבר למסלול מצ’מה. מכאן ואילך מסלול למושו ממשיך באותו המסלול דרך מגדל לאבה (Lava Tower), ואזור בראנקו ובארופו, הידוע בתור המסלול המעגלי הדרומי. מספר הימים הדרושים להעפלה לפיסגה למטפסים במסלול זה הוא 6-8 ימים. מסלול למושו נחשב ליפה מבין מסלולי הטיפוס לפסגת הקילימנג’רו והוא מאפשר מראות פנורמיים מצדדים שונים של ההר.

לסיכום, למסלול למושו יתרונות רבים: תנועה נמוכה של מטיילים, נופים מרהיבים ומגוונים ואחוז גבוה מהמטפסים במסלול זה מצליח להגיע לבסוף אל פסגת הקילימנג’רו. כך שמדובר במסלול טיפוס מומלץ מאוד.

מסלול שירה (Shira Route)

גם מסלול שירה מתחיל מהצד המערבי של ההר, והוא כמעט זהה למסלול למושו. למען האמת, מסלול שירה היה המסלול המקורי ואילו מסלול למושו הוא הגירסה המשופרת שלו. בעוד מסלול למושו מתחיל בשער לונדורוסי ועובר דרך יער הגשם עד למחנה שירה 1, הרי שבמסלול שירה המטפסים מוסעים ברכב לאורך כברת דרך זו עד לשער שירה, הממוקם בסמוך לרכס שירה. ביום הראשון לטיפוס על הקילימנג’רו, המטפסים מתחילים את הטיפוס בגובה של 3,600 מטרים ולנים בלילה הראשון במחנה סימבה (Simba Camp). לאחר מכן המסלול מתמזג עם מסלול למושו ועוקב אחרי המסלול המעגלי הדרומי. למרות שמסלול שירה הוא מסלול מגוון ויפה מאוד, הרי שמסלול למושו עדיף, וזאת בשל גובהה הרב של נקודת ההתחלה של מסלול שירה. מטפסים עלולים ללקות בסימפטומים בלתי רצויים שונים, הקשורים לגובה הרב, כבר ביום הראשון לטיפוס, היות ולא ניתנה להם שהות מספקת להתרגל לתנאי הגובה. מטפסים הבוחרים במסלול שירה צריכים להיות בטוחים די הצורך ביכולתם להתרגל במהירות לתנאי הגובה במקום.

המסלול המעגלי הצפוני (Northern Circuit route)

מסלול זה הוא החדש והמרתק מבין כל המסלולים. המסלול מתחיל מצדו המערבי של ההר וחלקו ההתחלתי של המסלול עוקב אחרי תווי הדרך של מסלול למושו. עם זאת, במקום לעקוב אחר המעבר הדרומי, מסלול זה חוצה את ההר מסביב למדרונות הצפוניים. הטיפוס במסלול זה נמשך 9 ימים, וזהו המסלול הארוך ביותר מבחינת הזמן והמרחק שהמטפסים עוברים. הימים שבהם המטפסים שוהים בגובה של כ- 3,950 מטרים, מסייעים למטפס להתרגל לתנאי הגובה הרב. כך שאחוז גבוה מהמטפסים במסלול זה מצליח להגיע לבסוף אל פסגת הקילימנג’רו. למעשה, המטפסים במסלול זה נהנים מאחוזי הצלחה גבוהים יותר מאשר מטפסים בכל מסלול טיפוס אחר אל פסגת הקילימנג’רו. למסלול זה יתרונות נוספים: נופים מגוונים מאוד ומספר מבקרים מועט יחסית, כך שהמסלול המעגלי הצפוני הוא ללא ספק אחד ממסלולי הטיפוס הטובים ביותר.

מסלול רונגיי (Rongai Route)

מסלול רונגיי הוא המסלול היחיד המתחיל את הטיפוס מהצד הצפוני של ההר, קרוב לגבול עם קניה. התנועה במסלול זה אינה רבה, למרות הפופולאריות לה הוא זוכה בקרב המטיילים. מדובר במסלול מועדף עבור מי שמחפש חלופה למסלול מרנגו הצפוף, עבור מי שמטפס על הקילימנג’רו במהלך העונה הרטובה, שכן בצד הצפוני של ההר יורדים פחות משקעים. מספר הימים הדרושים להעפלה לפיסגה למטפסים במסלול זה הוא 6-7 ימים. למרות שהנוף הנשקף למטפס במהלך הטיול אינו מגוון כמו זה הנשקף במסלולים המערביים, הרי שמסלול רונגיי מפצה על כך באמצעות כך שהוא עובר אזורים מדבריים אמיתיים במשך מספר ימים, לפני שהוא מתחבר למסלול מרנגו במחנה קיבו (Kibo camp). לאחר ההגעה לפסגה, המטפסים במסלול רונגיי יורדים מההר במסלול מרנגו. מסלול רונגיי הוא מסלול בדרג קושי בינונית, והוא מומלץ מאוד, בעיקר למטפסים שלא צברו ניסיון רב כתרמילאים.

מסלול אומבווה (Umbwe Route)

מסלול אומבווה הוא מסלול טיפוס קצר, תלול וישיר באופן יחסי. הוא נחשב למסלול קשה מאוד והמאתגר ביותר לפסגת ההר. בשל העליה המהירה אל הפסגה, מסלול זה אינו מאפר את השלבים הדרושים לצורך התאקלמות והתרגלות לתנאי הגובה הרב של ההר. למרות שהתנועה במסלול זה נמוכה מאוד, הרי שאחוז המטפסים במסלול זה, המצליחים להגיע לפסגה, הוא נמוך מאוד. מספר הימים הדרושים להעפלה לפיסגה למטפסים במסלול זה הוא 6-7 ימים. הטיפוס במסלול אומבווה מיועד למטפסים מיומנים בלבד, הבטוחים ביכולתם להתרגל לתנאים של גובה רב. עם זאת, מסלול אומבווה הוא מסלול שאינו מומלץ.

לחץ כאן לצפייה במסלול – טרק לפסגת הקלימנגרו