טופ 5 – שבטים בטנזניה

עם היסטוריה בת אלפי שנים בהן דורות של שבטי ציידים-לקטים וקבוצות אתניות אחרות בחרו באזור עליה יושבת הרפובליקה המאוחדת היום כמקום משכנם, טנזניה מספקת למטייל בה חוויה תרבותית ייחודית והצצה נדירה אל אורחות חייהם המרתקים של השבטים החיים במדינה – כ-51 מיליון איש המשתייכים ל-125 קבוצות אתניות שונות ומדברים בכ-120 שפות. עובדה זו הופכת את טנזניה לתמהיל אותנטי וקסום של תרבויות מרתקות וקולינריה מגוונת.
בכתבה הבאה ננסה לגלות לכם קצת מעולמם העתיק של חלק מהשבטים הבולטים בטנזניה.

 שבט ההדזבה (Hadzabe) – אחד משבטי הציידים-לקטים האחרונים בעולם

שבט זה, המשתייך לקבוצת שבטי הבושמנים של טנזניה, שמר את מסורת הצייד והלקט באדיקות במשך אלפי שנים, והיום הוא נחשב לאחד משבטי הציידים-לקטים היחידים שעוד נותרו בעולם. את השבט, המונה כמעט אלף בני שבט ומקיים אורח חיים נוודי, תוכלו למצוא מבוזרים  בצפון טנזניה, סביב אגם אייסי ועמק Yaeda , בעיקר בסמוך לגבעות המיוערות. התקשורת בין בני השבט מתבססת על שפת קליקים, שנשמעת לזרים כמעין קולות צקצוק ונקישה בלשון, זאת כדי שיוכלו לתקשר ביניהם בזמן הציד בצורה כזו שהחיות לא ייבהלו.  במהלך טיולכם בטנזניה תוכלו לפגוש בבני השבט, העוטים לגופם פיסת עור בלבד, ואף לצפות בהם צדים, לבקר בבתיהם, מעין חושות הבנויות זרדים וענפים, ולהכיר לעומק את אורח חייהם הקדום והמסקרן.
להרחבה על שבט ההדזבה לחץ כאן

שבט צ’אגה (Chagga) – שבט הקילימנג’רו

בניגוד מוחלט לשבט ההדזבה, שבט הצ’אגה מונה אנשים רבים, והוא נחשב לקבוצה האתנית השלישית בגודלה בטנזניה. אם אתם מתכננים טיפוס לקילימנג’רו בקרוב (חוויה בפני עצמה), אל תפסחו על מפגש עם השבט המרתק, אותם תוכלו למצוא במדרונות הדרומיים והמזרחיים של ההר, בעיקר בסמוך למושי, העיירה ממנה בדרך כלל יוצאים לטרקים על הקילימנג’רו. שבט חקלאי זה, הדובר את שפת הבאנטו, מגדל יבולים כגון בטטות, שעועית ובננות, וידועים גם בזכות גידולי הקפה שלהם. בביקורכם תוכלו לבלות יום שלם רק במטע הקפה, שם תראו מקרוב את תהליך גידול הקפה, מפולי הקפה ועד הכנת כוס הקפה המהבילה, ואף תוכלו להכין תערובת משלכם. בני השבט לא מרוכזים בכפר אחד- כל משפחה חיה באזור מטע הבננות והקפה שלה, עובדה התורמת לנוף הנראה כשמיכת טלאים למביטים מהקילימנג’רו מטה.

שבט סוקומה (Sukuma) – “אנשי הצפון”

סוקומה, “אנשי הצפון” בשפת המקומיים, מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בטנזניה, ומתגוררים בעיקר באזור הצפון-מערבי של המדינה. שבט זה מקיים קשר הדוק עם הקבוצה השנייה בגודלה בטנזניה, שבט הניאמווזי (Nyamwezi), ומתעסקים בעיקר בגידול דגן, בטטות ורעיית בקר. ההיררכיה בשבט זה מבוססת על קבוצות גיל המחולקות לוועדות המחליטות על חלוקת העבודה בין אנשי השבט. עובדה התורמת לכך שלרוב המשפחות יש ייצוג בהחלטות על הפעילויות בכפר. רובם של בני השבט משתייכים לנצרות, אך עדיין שומרים במקביל על האמונה באנימיזם, לפיה לכל עצם ביקום, חי, צומח או דומם, יש נשמה. מטיילים המעוניינים לפגוש בבני השבט ולצפות במופעי ריקוד ותיפוף מסורתיים יוכלו לעשות זאת ב-Bujora Sukuma Cultural Center השוכן בקיססה (Kisesa), סמוך למוואנזה (Mwanza).

שבט הדטוגה (Datooga) – רב הנסתר על הגלוי

ביקור אצל שבט הדטוגה ישלים את החוויה התרבותית שלכם באזור ימת אייסי, שם בני השבט מתגוררים – תוכלו לפגוש בבני השבט, המתמקצעים בעיקר בחקלאות ועבודות מלאכה, לקבל הצצה לאורחות חייהם הקדומות, ולחוות את תרבותם מקרוב. בקרב העולם המערבי הם ידועים לרוב בשם טאטורו (Taturu), שם הניתן להם על ידי שבט הסוקומה.  לא הרבה ידוע על קבוצה אתנית זו. השבט הידוע והגדול ביותר המשתייך לקבוצה זו הוא שבט Barabaig הפסטורלי, אותו ניתן למצוא בעיקר באזור הרי הגעש הצפוניים הנשלט על ידי הר Hanang, הנישא לגובה של 3,418 מטר. מקורות הקבוצה כבר לפני כ-3,000 שנים, באזור דרום סודן ומערב אתיופיה, משם הם נדדו ברבות השנים לרמות הגבוהות בקניה וטנזניה.
בני שבט זה, המשתייכים לדוברי שפת הנילוטים, חיים בהרמוניה עם סביבתם הטבעית, לבושים בצבעי חום-אדמדם המתמזגים עם צבעי האדמה. המביט מקרוב יוכל להבחין בצבעוניותם של בני השבט – שמלותיהם עשויות טלאי עור אדומים, עטויים מחרוזות וצמידי חרוזים עבודות יד, וקעקועים בצורת עיגול המעטרים את עיניהם.
בני השבט הם אנשים גאים המתגאים במוניטין של לוחמים חסרי חת, אולי גם בזכות “טקס הבגרות” שהיה נהוג בעבר בשבט, בו נערים צעירים היו צריכים להוכיח את עצמם על ידי הריגת כל מי שהוגדר כאויב העם, משמע כל אדם שלא השתייך לשבט, או אחד מבעלי החיים הפראיים והמסוכנים, כגון פילים, אריות ובאפלו. לתושבי טנזניה והעולם המערבי השבט מצטייר כשבט פרימיטיבי, זאת בשל העובדה שהם מסרבים לחינוך ושומרים באדיקות על מנהגיהם ואורח חייהם העתיק. כמו המסאי, הם משתמשים בכל חלקי הבקר – דם, חלב, בשר, עורות ועוד לצורכי קיומם, כך שלכל בעל חיים אותו מגדלים בני השבט, וביניהם עזים, כבשים, חמורים ותרנגולות, יש ייעוד פרקטי או מסורתי. לרוב הם חיים באזורים צחיחים, בהם קשה למצוא מקורות מים, נישאים למספר נשים, כל אישה מדורגת לפי תאריך נישואיה, וטקסי הלוויה שלהם ארוכים למדי, ולעיתים נפרשים על פני שנה שלמה.

שבט המסאי (Masai) – השבט המפורסם ביותר בטנזניה

בני שבט המסאי, שבט לוחמים ורועים וכנראה השבט המוכר ביותר בטנזניה, חולשים על רוב אזורי השימור הגדולים בטנזניה – הסרנגטי, נגורונגורו, וכמובן שמורת מסאי מארה. בני השבט הנוודי, אותם תוכלו לזהות בקלות בזכות שמלתם האדומה הבולטת למרחקים, מתקיימים בעיקר מרעיית צאן, ומשתמשים בצאן לכל צורכיהם, החל ממזון (דם וחלב, מישהו?) ועד לחומרי בנייה. ככל שבן שבט צבר יותר בקר, כך גם יוכל לשאת יותר נשים.
קהילות המסאי מתגוררות ב- Kraals, מעין כפרים סגורים, הידוע ביניהם הוא כפר מניאטה, המהווה את המרכז החברתי והרוחני של השבט, וחולקות ביניהן שטחי מרעה ומים בעונות היבשות. על מנת שיוכלו לשמור על אורחות חייהם ותרבותם, התגייסו ממשלות טנזניה וקניה לעניין והכריזו על טריטוריות מחייה המיועדות רק לשבט זה.
בדומה לשבטים האחרים, למסאי תרבות ייחודית ועשירה, הכוללת מסורת עבודות יד כגון יצירת חרוזים העשויים מחמר, עשבים ועצמות, ומגוון תסרוקות המעידות על מעמדם וגילם של בעליהם. בני המסאי הידידותיים פותחים את שעריהם לתיירים המעוניינים לצפות במופעי הריקוד והשירה ובטקס הבגרות הידוע יותר כ”ריקוד הקפיצות”. בנוסף, תוכלו לרכוש בביקורכם שם ממגוון עבודות היד של בני השבט.
להרחבה על שבט המסאי לחץ כאן

לסיכום, טנזניה טומנת בחובה עולם ומלואו של תרבויות ססגוניות ומרתקות, כל אחת שונה מרעותה, ומספקת לנו, תושבי העולם המערבי המפותח, הצצה לאורח חיים קדום ולא מוכר, ובעיקר חוויה ייחודית ובלתי נשכחת. 

רוצים להכיר את השבטים המסקרנים מקרוב? קליק קטן, ואתם בדרך
 לטיולים מאורגנים בטנזניה | לטיולים פרטיים בטנזניה