ארושה – שמורה בצל גידול אוכלוסי

במכלול השמורות הנהדרות הנמצאות בצפון טנזניה, נבדלת שמורת ארושה הקטנה והמרתקת, הטומנת בחובה חוויית ספארי ממוקדמת של מספר שעות ביער עבות לצד העיר העמוסה והסוחרים הרבים המתקיימים מחקלאות עניפה במישורים הפוריים. גיורא לוין, מוסמך לגאוגרפיה ואנתרופולוגיה ומדריך טיולים בכיר, חושף טפח מהיסטוריית השמורה וסביבותיה.

מאת גיורא לוין

פלא טבע בין שני הרים

במכלול השמורות הנהדרות הנמצאות בצפון טנזניה, נבדלת שמורת ארושה (ARUSHA NATIONAL PARK) משתי סיבות עיקריות; מיקומה הגיאוגרפי של השמורה, בין שניים מהרכסים הגבוהים ביותר ביבשת, רכס הקילימנג’רו (KILIMANJARO) המתנשא כמעט לגובה של 6 קילומטרים ורכס המרו (MERU) שגובהו כ -4.5 קילומטרים, יצר באזור מיקרו אקלים מיוחד במינו; מצד אחד, בשמורה אזורים ברוכים ומשופעים בגשמים רבים היוצרים כרי דשא מדהימים, אזורים ביצתיים ואגמים רבים, ומאידך בשמורה שטחים אחרים הנמצאים בסתר גשם ובהם מיעוט בולט של משקעים ולחות. ומצד שני – בניגוד לשמורות אחרות בצפון המדינה כגון שמורת אגם מניארה (LAKE MANYARA) או שמורת הסרנגטי (SERENGETI).

לא ניתן לאפיין את השמורה בצורה חד משמעית כשמורת סוואנה, או שמורת יער גשם או לחילופין כשמורת אגמים; בארושה – הכול פתוח; מגוון החיות והציפורים גדול ביותר ובשטח כללי של 137 קמ”ר בסך הכול, ניתן לראות מעל ל- 400 סוגי ציפורים ויונקים רבים כגון פילים, ג’ירפות, זברות, בופלו, סוגים רבים של אנטילופות, נמרים (עם הרבה מזל), תנים – ועוד. בנוסף, הפארק הלאומי ארושה נחשב לשמורה הקרובה ביותר לריכוז האוכלוסין המשמעותי של צפון טנזניה, עיר המסחר הסואנת ארושה, ולכן לאורך שנים רבות וכנראה גם לעתיד הנראה לעין, תהיה השמורה מוגבלת ביותר בגודלה ובהתפתחותה הגיאוגרפית.

גם העיר וגם הפארק שאבו את שמם מהתושבים המקוריים של אזור זה, בני שבט ה WARUSHA אם כי מקומות ואתרים רבים בתוך השמורה עצמה מקורם משפת המסאים. שמורת ארושה הנה מהוותיקות במזרח אפריקה בכלל ובטנזניה בפרט והיא הוכרזה לשמורה בשנת 1960; תחילה נקראה בשם שמורת נגורדוטו (NGURDOTO) אולם עם הוספת הר מרו לשמורה בשנת 1967, שונה שמה לשמורת ארושה.

כללית, ניתן לחלק את השמורה לשלושה מוקדי התעניינות עיקריים: האזור הביצתי והנמוך של לוע הר הגעש הכבוי NGURDOTO, אזור אגמי מומלה (MOMELA), (שבעה במספר) אשר רובם מכילים מים אלקלים כמו רבים מאגמי השבר הסורי אפריקאי הגדול, והמדרונות המיוערים של הר מרו, הר וולקני בעל קרקע עשירה ופורייה, המעניק לפארק את מימד יער הגשם הטרופי הסבוך והבלתי ניתן כמעט למעבר.

הנזיר וגרגירי הקסם השחור

עוד בטרם כניסה לשמורה אני עוצר בלודג’ (מלון ספארי) שנקרא – NEGORDOTO; האטרקציה הגדולה של הלודג’ היא מיקומו המיוחד – בלב מטע של אלפי שיחי קפה פוריים המעניק לתיירים הזדמנות בלתי חוזרת לראות את שיחי הקפה המיוחדים ולעיתים אף להשתתף בקטיף עצמו; שיחי הקפה מכל העולם, מקורם במזרח אפריקה, כנראה מדרום מדינת אתיופיה של ימינו; מספרים על נזיר אתיופי שהלך עם עדר עיזים אשר לפתע התנפלו על שיח קטן שעליו גרגרים אדומים והחלו לאכול אותם בלהיטות רבה. לקח הנזיר מספר גרגרים ובישל אותם במים חמים – והשאר זה כבר היסטוריה…..עד היום מכונה אזור זה בדרום אתיופיה בשם KAFA.

המאבק על השמורה

מדוע ממוקם הלודג’ בלב המטע? אני שמעתי שתי גרסאות שונות; האחת מדברת על כך כי בעל הלודג’ הוא גם בעל המטע כך שבנייתו של הלודג’ על קרקע שכבר הייתה שייכת לו, חסכה לנ”ל בהוצאות בנייה ניכרות; הגרסא השנייה יודעת לספר כי בעצם אין שטח פנוי בתחומי השמורה וסביבתה וכל מי שרצה ויירצה לבנות לודג’ים נוספים באזור, ייאלץ לעשות את זה על חשבון שטח חקלאי או שטח בנוי כזה או אחר. אין טוב מדוגמא זו כדי להבין עד כמה בעייתי מיקומה של שמורת ארושה; אזור ארושה הנו אחד מהאזורים החקלאיים הפוריים והמפותחים ביותר בצפון טנזניה – מדינה ענקית (קרוב למיליון קמ”ר) ובה קרוב ל 60 מיליון תושבים המרוכזים בעיקר בחלק הצפוני והפורה. על אזור ארושה הוטלה המשימה להאכיל כמויות גדולות של אנשים והתחרות על הקרקע גדולה ביותר. שדות נרחבים של חיטה, שעורה, אורז, תירס מתוק ועוד אמורים לספק את התוצרת החקלאית לאזור כולו.

בעיר ארושה לבדה, עוברים מידי יום קרוב ל 4 מיליון איש, רובם למטרות סחר חליפין של תוצרת חקלאית; זוהי מלחמת קיום יום-יומית. ל-4 מיליון אנשים באזור ארושה לא אכפת כמעט בכלל מהשמורה הסמוכה ואם היה ניתן להם, הם היו משתלטים על האדמות הפוריות של הלוע ומורדות הר מרו – כבר מחר בבוקר; שלטונות טנזניה, ובראשם רשות הפארקים והשמורות נאבקים יום יום ושעה שעה, בעיקר בדרכי הסברה אם כי גם בעזרת רנג’רים (פקחים) חמושים, באותם פורעי חוק המנסים לזרוע ולשתול בתוך השמורה או אולי לעלות עם עדרי הבקר לעבר השטחים הפוריים של השמורה, המשמשים מקור תזונה ראשי של אלפי חיות הבר שבאזור.

בהקשר זה צריך לזכור כי השטחים שמסביב לשמורה מעובדים כאמור בצורה אינטנסיבית מזה עשרות בשנים, בחלק הדרומי של השמורה עוברת דרך המלך מהעיר ארושה לעבר העיר מושי (MOSHI) ובהמשך לעבר חוף האוקיאנוס ההודי ועיר הבירה הישנה דאר-א-סאלאם, כך שלחיות הנמצאות בשמורה אין בעצם אלטרנטיבת מגורים אחרת ואם הן יידחפו אל קצה גבול יכולתן, הן פשוט יחצו את הגבול מטנזניה אל קניה השכנה מצפון – חלום הבלהות הגדול ביותר של שלטונות טנזניה הרואים בקניה את המתחרה הגדולה על כיסם של תיירי הספארי.

בין מטעי הקפה של שמורת ארושה

את אחה”צ הראשון בשטח השמורה אני עושים עם מוזס, נהג רכב הספארי המקומי. מוזס לוקח אותי בתחילה לסיור בשטח הלודג’; תחילה אנחנו חוצים חלק ממטעי הקפה המקיפים כאמור את הלודג’. הקפה הגדל באזור זה מכונה בשם קפה ערביקה והוא נחשב לאיכותי ביותר; חמוץ, חזק – אבל איכותי. מאחר ופולי הקפה מבשילים על השיח לסירוגין, לא ניתן לקטוף אותם באמצעות מכונה אלא הקטיף צריך להיעשות בצורה סלקטיבית וידנית, ורק את פולי הקפה האדומים, הבשלים. הדבר מעסיק עשרות רבות של תושבים מקומיים השמחים בחלקם והרואים ברכה רבה ותגמול הולם בעמלם היום יומי; מבחינתם, אפשר להגדיל את שטחי המטעים עד בלי גבול – מזג האוויר מתאים לשיחים הנמוכים, כמות המים מספקת והקרקע כבדה ופורייה; אבל השמורה – השמורה חוסמת את המשך הנטיעה.

מוזס, בן שבט המסאיים שגדל כל חייו באזור זה קרוע בעצמו ומשתף אותי בהתלבטויות הרבות של התושבים המקומיים; קצב גידול האוכלוסייה באזור הנו מהגבוהים בעולם כולו לעומת השטחים החקלאיים ההולכים ומצטמצמים ואילו המדינה לא מוכנה לוותר על שטח השמורה – ובצדק מבחינתו. מוזס הוא איש שטח מעולה המתפרנס מהדרכת התיירים הבאים אל השמורה המיוחדת; אם ייחסם מקור פרנסתו לאן ילך? מגיעים אל נקודת שטיפת פולי הקפה ומוזס מפעיל בפנינו את המשאבה המגלגלת מים נקיים מהנחל הסמוך; מוזס יודע לספר כי בעל הלודג’ מתלבט עוד יותר: הוא רוצה להגדיל את שטחי הקפה שלו אבל הלודג’ מביא אליו אנשים המעוניינים דווקא לבקר בשמורה. אולי זוהי מעיין פשרה חכמה?

יוצאים משטח המטע ופוסעים בשביל עפר לעבר יער הקופים הסמוך. הולכים והולכים והשמש האפריקאית קופחת על הראש; מוזס מבטיח כי הנה אנו מגיעים….עוד עיקול ועוד פנייה ואנחנו בליבו של ג’ונגל מקומי; זוג ציפורי טוקאן יערות (SILVERY CHEEKED HORNBILL ) עפים מעל ראשינו בצריחה חדה ואנחנו לרגלי כמה עצים אותם מגדיר מוזס כזקני היער; גילם נאמד בלמעלה מ 300 שנה! הסבריו של מוזס הופכים ללחישה והוא מצביע כלפי צמרות העצים לעבר קופים מרהיבים המדלגים מענף לענף. קופי הקולובוס לבני הפנים (BALCK AND WHITE COLOBUS MONKEY) ובעלי הזנב הארוך והלבן, שייכים לקבוצת קופי הצמרות אשר אינם יורדים כמעט אף פעם אל הקרקע המוצקה. כמעט כל חייהם עוברים עליהם בין ענפי העץ; שם הם נולדים, גדלים, אוכלים ואף מתים. מופע מרהיב של לוליינות וסקרנות בטרם נחזור אל הלודג’ לארוחת הערב.

נכנסים לעמק החיות המוזרות

למחרת אנחנו מקדישים את כל היום לשמורה; נכנסים דרך השער הראשי, שער נגורדוטו וההפתעות לא מאחרות לבוא; ממש מאחורי השער עומדות להן בנחת ומעלות גירה קבוצה נכבדה של ג’ירפות צעירות. מגובה של 6 מטרים הג’ירף רואה כמעט כל מה שמתקרב אליה בטווח מאות מטרים. לג’ירף לב ענק השוקל  קרוב ל 8 ק”ג וזאת כדי שיוכל לדחוף את כמויות הדם הרצויות במעלה בית החזה והצוואר שאורכם כשלושה מטרים. בסופו של דבר מחליטות הג’ירפות כי האזור קצת רעשני בשבילם והן מתרחקות מהמקום בשעטה קלה ואצילית כאילו היו מרחפות מעל העשב הגבוה. נסיעה קצרה ואנחנו בפתחו של מכתש ה NGURDOTO. פירוש השם בשפת המסאים – העמק הירוק, הפתוח. הספר “עמק החיות המוזרות” אמנם לא נכתב על אפריקה אבל אין מקום מתאים מהמכתש להגדרה שכזאת.

מאות חיות פזורות על כר הדשא הנרחב והביצתי בחלקו כשהן עסוקות במלאכת האכילה, שתייה, מנוחה ורביצה. עשרות רבות של ג’ירפות, מאות אנטילופות מסוגים שונים (אנטילופת המים, אנטילופת הסבך, אנטילופות אדומות, אימפלות ועוד), זברות מסוג BURCHELL, להקות גדולות של בבונים רעשניים, חזירי יבלות – ועוד ועוד. גן עדן אמיתי הן לחיות והן לנו כצופים מהצד. העין לא שבעה מהמראה הנהדר ואני מתקשה להיפרד מהמקום גם אחרי שעה ארוכה של צפייה. ממשיכים בנסיעה במעלה ההר הסמוך (THE CRATER RIM) לתצפית נפלאה מנקודה שנקראת MIKINDU POINT על האזור כולו.

הטיפוס שווה כל דקת נסיעה והנוף המתגלה מכל סיבוב ומכל טיפוס של עוד 20 ו 30 מטר – מדהים! עורבים לבני עורף (WHITE NECKED RAVEN)  מלווים אותנו לאורך כל הדרך ובקריאות מחרישות אוזניים, בתקווה לזכות באיזו חתיכת לחם או שיירי ביסלי מארץ הקודש.

בעלי החיים והכנף של אגמי מומלה

מנמיכים חזרה ונוסעים לעבר ריכוז האגמים שבחלקה הצפון מזרחי של השמורה – אגמי מומלה; פעם, לפני שנים רבות באחד מביקורי הראשונים בשמורה ישנתי שני לילות בקמפינג סמוך, KAMBI YA FISI או בתרגום חופשי “קמפינג הצבועים” אשר נקרא כך מאחר ולאורך שנים ארוכות, משפחות שלמות של צבועים מנוקדים (SPOTTED HYENAS) התמקמו באזור והפחידו תיירים רבים ביללות ובכי קצוב אל תוך הלילה האפריקאי……הנהג אומר לי כי כבר שנים הוא לא ראה צבועים באזור; כדי להתקיים ברווחה, הצבועים צריכים שטחי מחייה גדולים של מאות קילומטרים רבועים אותם הם סורקים בחיפוש אחר נבלות או טרף פוטנציאלי והגדלת שטחי החקלאות מסביב לשמורה הגביל מאד את שטחי מחייתם – עד שהלכו ולא חזרו.מעל לאבעים סוגים שונים של ציפורים מרוכזים באזור שבעת אגמי מומלה; הבולטים מביניהן הן עגורי הכתר המלכותיים (CROWNED CRANE) חסידת האוכף הנדירה (SADDLE BILL STORK) וכמובן שני סוגי הפלמינגו (GREATER FLAMINGO & LESSER FLAMINGO) הבאים לאכול את הסרטנים והאצות הייחודיים כל כך לאגמים אלה אבל לצידם ניתן לראות סוגים שונים של ציפורי סיקסק, אנפות שונות, תמירונים ועשרות סוגי ברווזים שונים.

רוב האגמים מלוחים (למעט אגם מומלה הקטן) וניזונים בעיקר מנביעה תת קרקעית ובעלי חיים כמו גם בני האדם אינם פוקדים אותם לשתייה ורחצה ומותירים את השטח כולו לנחלה בלעדית של בעלי הכנף. באגם הקטן, ניתן לראות אוכלוסייה של היפופוטמים השוכנים דרך קבע במים הקרירים ויוצאים לעת ערב אל הנחלה שמחוץ לאגם כדי ללחך 40-30 ק”ג של עשב מידי לילה…מסביב לאגמים, תוך כדי נסיעה איטית ברכבי הספארי אנו זוכים למנה גדושה של בעלי חיים מסקרנים: משפחה ובה עשרות פרטים של נמיות קרקע (BANDED MONGOOSE) חולפת בריצה לצידנו כשמדי פעם נעמד אחד מהבוגרים על רגליו האחוריות וצופה אל המתרחש; עדרים גדולים של בופלו מלחכים עשב למלוא האופק ומשפחות קטנות של קופים שחורי פנים (BLACK FACE MONKEY)  בוחנות אותנו מענפי שיחים סמוכים. מידי פעם חולף מעלינו עיט ערבות (TAWNY EAGLE) – דורס גדול המשחר לטרף במרחבי השמורה המרתקת. שתי אנטילופות זעירות הקרויות DIKDIK והנחשבות כקטנות ביותר (רק קילו וחצי של אנטילופה) חוצות את הדרך ממש מולנו ונעלמות בסבך. מספרים על אנטילופה זו שבני הזוג כל כך קשורים זה לזה שאם אחד מהם מת, גם השני לא יצליח להחזיק מעמד יותר מכמה ימים

נפרדים מארושה לרקע שקיעה אפריקאית מרהיבה

ממשיכים בדרכי עפר מקפצות ומאובקות אל מורדותיו המיוערים של הר מרו לתצפית אחרונה בטרם ערב; הר מרו מתנשא לגובה של 4,550 מטר מעל פני הים אבל לחלקיו הגבוהים אין כל גישה ברכב ממונע ואנחנו מסתפקים כאמור בתצפית הנהדרת מגובה של 2,970 מטר. השקיעות באפריקה – תמיד מיוחדות ומרהיבות ואין דומה להן ברחבי העולם. שילוב של שמים כחולים ללא סרק ועננה, אופק פתוח של עשרות קילומטרים ואטמוספרה נקייה מכל זיהום; השמש יורדת כגוש צהוב, שלם ומרהיב. ממרומי התצפית אנו רואים את גגות הפח המרצדים בשמש האחרונה של העיר ארושה. עיר ענקית המשתרעת על פני שטח נרחב ומסביבה אלפי דונמים של קרקע חקלאית המעובדים באינטנסיביות מפחידה ומאיימת. מעין תזכורת החוזרת ועולה לבעיה הקיימת בשמורה ובסביבתה. שמורת ארושה תמשיך כנראה להיאבק בפיתוח הסביבתי וגידול האוכלוסייה המואץ באזור זה. עד כמה ישכילו הטנזנים לשמר את הפארק הנהדר – לעתיד פתרונים.

מאת גיורא (גיגי) לוין, מרצה מוסמך לגיאוגרפיה ואנתרופולוגיה; מדריך טיולים בכיר בחו”ל טיולים מאורגנים בטנזניה | טיולים פרטיים בטנזניה