טנזניה – תעודת זהות

הרפובליקה המאוחדת של טנזניה היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה, לחופי האוקיאנוס ההודי. טנזניה הוקמה בשנת 1964, כאיחוד של טנגנייקה וזנזיבר.. שטחה של טנזניה מונה כ-947,000 קמ”ר, והיא המדינה ה-31 בגודלה בעולם והגדולה ביותר במזרח אפריקה.

טנזניה נחשבת ליעד מועדף לטיולי ספארי, והסיבות לכך רבות. הפארקים הלאומיים ושמורות בעלי החיים מהווים כ-38% משטחה של טנזניה ומשמשים בתי גידול לכ-40 מיליון בעלי חיים, מהמגוונים ביותר שיש כיום בעולם. סה”כ מדובר בכ-300 מינים שונים של יונקים ואליהם מתווספים כ-1,000 זני ציפורים.

נופיה של טנזניה מגוונים מאוד: סוואנות רחבות ידיים, פסגות של הרי געש כבויים, יערות גשם, מפלי מים, ימות ואגמים, חופים ואיים. טנזניה נתברכה באוצרות טבע ייחודיים: הר הקילימנג’רו, ההר הגבוה ביותר באפריקה, ימת ויקטוריה, ימת המים המתוקים השנייה בגודלה בעולם, וימת טנגנייקה היא הימה השנייה בעומקה בעולם.

בנוסף, טנזניה ידועה במגוון התרבותי הרב הקיים בה: 130 שבטים ילידים חיים בטנזניה, ורבים מהם משמרים עד היום צורות חיים קדומות של לקט וצייד, המזכירות את אלה שהיו נהוגות בתקופות האדם הקדמון.

גאוגרפיה

טנזניה גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, ובזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום. טנזניה כוללת גם מספר איים, הנמצאים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה (Pemba).

נהוג לחלק את טנזניה לארבעה אזורים עיקריים:

1. רמת טנגנייקה: רמה מישורית, שחלקים ניכרים ממנה מכוסים סוואנה.
2. מישור החוף: רוחבו נע בין 15 ל-50 ק”מ והוא מכוסה ברובו ביערות ובשיחים טרופיים.
3. השבר המזרח אפריקני (Great Rift Valley) – סעיף של הבקע הסורי אפריקני שעובר מצפון מזרח אפריקה דרך מרכז טנזניה, ממשיך לדרום טנזניה ומתפצל לשניים בימת ניאסה: ענף אחד ממשיך אל מוזמביק, והענף השני ממשיך לכיוון צפון מערב. לאורך הבקע עוברות ימות יחודיות, כדוגמת ימת טנגנייקה, ימת ניאסה, ימת אייאסי, ימת מניארה ועוד.
4. אזור ההר: תופס כ-5% בלבד משטחה של טנזניה. גובהו של מרבית השטח ההררי נע בין 1,500 ל- 2,000 מטר. פסגות מעטות בלבד מתנשאות מעל לגובה של 2,500 מטרים. באזור זה נכללים בין היתר הר הקילימנג’רו, שהוא ההר הגבוה ביותר באפריקה, המתנשא לגובה של 5,895 מטרים, הר מרו, המגיע לגובה של 4,500 מטרים, ומכתש נגורונגורו.

אקלים

האקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור. באזורים ההרריים הטמפרטורות נעות בין 10 ל-20 מעלות צלזיוס במהלך העונות הקרות והחמות בהתאמה. בשאר המדינה הטמפרטורות יורדות מתחת ל-20 מעלות צלזיוס רק לעתים נדירות. התקופה החמה ביותר חלה בין החודשים נובמבר ופברואר והטמפרטורות בה נעות בין 25 ל-31 מעלות. התקופה הקרה ביותר חלה בין החודשים מאי ואוגוסט והטמפרטורות בה נעות בין 15 ל-20 מעלות. באזורים ההרריים שורר אקלים קריר.

מבחינת משקעים, בטנזניה יש ארבע עונות: שתי עונות רטובות ושתיים יבשות. העונה היבשה הקצרה (ינואר-פברואר), העונה הרטובה הארוכה (אמצע מרס-אמצע יוני), העונה היבשה הארוכה (סוף יוני-אמצע אוקטובר), והעונה הרטובה הקצרה (אמצע אוקטובר-סוף נובמבר).
להרחבה על מזג האוויר בטנזניה

שמורות הטבע וחיות הבר של טנזניה

הפארקים הלאומיים ושמורות בעלי החיים מהווים כ-38% משטחה של טנזניה ומשמשים בתי גידול לכ-40 מיליון בעלי חיים, מהמגוונים ביותר שיש כיום בעולם. סה”כ מדובר בכ-300 מינים שונים של יונקים ואליהם מתווספים כ-1,000 זני ציפורים.

על שמורות הטבע העיקריות של טנזניה נמנות שמורת הסרנגטי, שמורת נגורונגורו, שמורת טרנגירה, שמורת מהלה, שמורת ימת מניירה, שמורת הטבע סאלוס, שמורת הטבע מיקומי, שמורת אודזונגאווה, שמורת רואהה ושמורת ארושה.

בשמורת הסרנגטי מתרחשת מדי שנה אחת מתופעות הטבע המרשימות ביותר בעולם: תופעת “הנדידה הגדולה“: כ-2 מיליון גנו, 600 אלף זברות ואנטילופות שונות נודדים מטנזניה צפונה אל מישורי המארה שבקניה. בעלי החיים שכילו את מלאי העשב הירוק שבשמורת הסרנגטי חוצים את הנהר בדרכם אל עבר אזורי העשב הירוק שבקניה. להקות גדולות של תנינים צופים בעדרים שחוצים את הנהר, וממתנים לרגע המתאים להתחיל בצייד. המראות הדרמטיים של חציית הנהר, המתרחשים בחודשים יולי-אוגוסט,

מהווים את אחד משיאי עונת התיירות בטנזניה ומושכים אליהם עשרות אלפי תיירים בעונת הקיץ. בעלי החיים שצלחו את המפגש עם התנינים מגיעים לבסוף למצבורי העשב הירוק של שמורת המסאי מארה שבקניה, שם הם צפויים לעבור שלושה חודשים עד  לחזרתם לטנזניה, לאזורים הדרומיים של שמורת הסרנגטי ושמורת הנגורנגורו.

אוכלוסיה

מבחינת ההתפלגות האתנית של האוכלוסיה, הרי ש-99% מהתושבים המתגוררים בחלקה היבשתי של טנזניה הם אפריקנים ו-1% הם אירופאים, אסיאתים וערבים. 95% מבין התושבים האפריקנים משתייכים לקבוצה האתנית בנטו – קבוצה המונה למעלה מ-130 שבטים, שרבים מהם משמרים צורות חיים קדומות של לקט וצייד, המזכירות את אלה שהיו נהוגות בתקופות האדם הקדמון.

לעומת זאת באיי זנזיבר הרכב האוכלוסייה שונה בתכלית ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של המקומיים והערבים.

מבחינה דתית, 30% מהתושבים באזורים היבשתיים הם נוצרים, 35% מוסלמים, ו-35% משתייכים לדתות מקומיות. ואילו באיי זנזיבר יותר מ-99% מהאוכלוסייה הם מוסלמים.

כלכלה

טנזניה היא אחת המדינות העניות בעולם. כלכלתה מבוססת בעיקר על חקלאות, שמספקת כ-50% מהתל”ג הטנזני, אחראית ל- 85% מהיצוא, ומעסיקה כ- 90% מכוח העבודה בטנזניה. גידולי החלקאות העיקריים בטנזניה הם תירס, אורז, קפה, תה, כותנה, אגוזי קשיו, טבק, קסווה, דורה ודוחן. התעשייה בטנזניה תורמת אחוז נמוך מאוד מהתל”ג, והיא מתמקדת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית ובייצור של מספר מועט בלבד של מוצרים אחרים. טנזניה עשירה באוצרות טבע כגון זהב, יהלומים, פחם, עופרת, ברזל, מלח וגז טבעי

פוליטיקה

נשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט המונה 295 חברים) נבחרים בו זמנית בבחירות הנערכות אחת לחמש שנים. הנשיא, שעומד בראש הרשות המבצעת, הוא שממנה את ראש הממשלה, המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית. היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. גם לזנזיבר יש בית נבחרים, המונה 76 נציגים, ותפקידו לדון בעניינים שרלוונטיים לזנזיבר בלבד. החוקה הטנזנית משריינת חמישה מקומות באסיפה הלאומית של טנזניה לחברי בית הנבחרים של זנזיבר. בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, ובלבד שהדבר לא יתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה.